תקיט

אלקי הנק' שכינה וכמ"ש אשרי^נב משכיל אל דל וכמ"ש בזוהר וכן כתיב עפר^נג אשר בקרקע המשכן והוא ג"כ בחי' מלאכי' ונשמו'^נד דעולם הבריאה שנק' בשם עפר אשר בקרקע המשכן כי המשכן הוא בחי' ממלא כ"ע כו' וכמו שטבע הדומם ליפול למטה כך העולמו' הם באי' ונמשכי' בבחי' <רמט>

פירוד וכמ"ש ומשם^נה יפרד כו' אך כח אלקי שמלובש בבחי' מל' הנק' שם א"ד והוא אדון עוזינו הוא הנושאם ומגביהם למעלה דהיינו שיוכלו להעלות מ"ן וליכלל באור ה' בבחי' ביטול כו' וצריך שיבא בהם תמיד בחי' כח אלקי זה הנושאם ומעלה אותם למעלה ושלא יפלו למטה והיינו מבחי' ההעלם לידי גילוי כי הכח הזה הי' ודאי תחלה כלול בהעלם עצמו' כח אור א"ס אלא שיצא אח"כ מן ההעלם לידי גילוי כפי משל הנ"ל בזריקת האבן והיינו ע"י בחי' רצון העליון שמלובש במעשה המצות שנק' כח א"ד וכאשר בא מן ההעלם לידי גילוי הוא הכח הנושא ומעלה כל העולמות.

וזהו ועתה יגדל נא כח א"ד כו' שאמר משה בחטא מרגלים דוקא כי חטא מרגלים הי' חטא גדול וכבד מאד והי' גורם בכנ"י נפילת המדרגה מאד כענין נפילת אבן למטה כי העונות מכבידין כמשא כבד וכמ"ש כמשא^נו כבד יכבדו כו' ע"כ צריך היה משה להמשיך בחי' גילוי כח א"ד ממקורא דכולא דהיינו בחי' קדש העליון הנ"ל שהוא היותר עליון מכל המקיפי' פרטיים וכל שהוא כח יותר עליון יכול יותר להגביה את הנופל למטה עד גם שיפול למטה מטה שאין עוד למטה הימנו גם שם יוכל הכח העליון להגיע ולהעלותו משם בהיותו כח גדול מאד (וכמ"ש^נז במ"א ע"פ כי יפול לא יוטל דמטעם זה יש נשמו' גבוהו' בזמן הגלות שכדי לסמוך הנופל צריך לבא האור ממקום עליון ביותר כו') וזהו כבוד ה' יאספך פי' יאספ"ך מנפילתך למטה כי נעשה בחי' א"מ לסבבו מכל צד עד שלא יפול לעולם וכמ"ש צרורה^נח בצרור החיים כו' וכל זה ע"י מצות המלך דוקא והוא פי' אדון עוזינו מקיף כללי שממנו נמשך ג' מקיפי' פרטיים צור משגבינו כנ"ל וד"ל.

כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים ורב חסד כו'. דהנה ידוע ההפרש בין דיבור לאמירה הדיבור^נט הוא בקול רם והאמירה היא בחשאי בלב כי בחי' הדיבור הוא מבחי' עלמא דאתגליא כידוע והאמירה בלב ומחשבה בבחי' עלמא דאתכסיא והיינו בחי' העלם וגילוי כידוע דהמחשבה נק' העלם הדיבור. והנה בשעת מ"ת כתיב וידבר^ס אלקי' את כל הדברים האלה לאמר הרי לכאורה הזכיר ב' הפכי' במקום א'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org