תרסט

שהוא ההתפשטו' לפי שאם לא בחי' הצמצום אשר הי' בתחלה לא הי' להתהוות העולמו' קיום כלל כי בהגלות נגלות אור האלקי כמו שהוא לא הי' באפשרי להיו' קיום למציאת נברא להיו' בבחי' יש ודבר בפ"ע כי הי' בטל ממציאותו ונכלל באלקו' כנר הבטל ונכלל בפני האבוקה הגדולה כו' ואע"פ שגם עכשיו נא' דכולא^לו קמי' כלא חשיב היינו כלא בכף^לז הדמיון ולא לא ממש מפני שכבר נתצמצם אור האלקי ונתעלם בתכלית בכמה מיני צמצומי' והעלמו' שונות בירידו' המדרגו' בהשתלשלו' רבות כידוע אבל אם לא הי' בחי' הצמצום בתחלה הי' כולא לא ממש ולא כלא כי היו חוזרין ונכללי' במקורא דכולא והיו אין ואפס ממש כו' וד"ל.

והמופת לדבר זה הנה מצינו כשקטרגו^לח המלאכי' ואמרו מה אנוש וכו' הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפן הרי כשנתגלה עליהם קצת הארה יתירה יותר מכפי מדת הצמצום אשר עליהם שזהו ענין הושיט אצבעו קטנה כלומר הארה מועטת כבחי' אצבע קטנה עד"מ יותר מכדי השגתם כו' עי"ז נשרפו ונתבטלו ממציאותן כמשל הנר הנכלל באבוקה שהרי אמר ושרפן דהיינו שנתבטלו ממש ומכ"ש בהגלות נגלות אור האלקי כמו שהוא שלא הי' קיום במציאו' כלל לכל ההשתלשלו' של העולמו' כי היו נכללי' ומתבטלי' ממש וע"כ הוצרך לבחי' הצמצום להעלים ולהסתיר האור בתחלה מכל וכל ולא נשאר רק כנקוד' א' והוא היו"ד דחכמה.

וזהו שאנו אומרי' מחדש^לט בכל יום מעשה בראשית פי' בראשית בחכמה שנק' ראשית הגילוי והחידוש הוא בכל יום מחכמה^מ שנק' אין כי מחדש הבריאה בכל יום מאין ליש כו' אך בתחלת הבריאה הי' הצמצום ממילא מעצמו בשביל בריא' יש מאין כו' ואח"כ תלוי דבר זה במעשה התחתוני' שיגרמו מלמטה בהעלא' מ"ן דהיינו באתדל"ת כי רוח^מא אייתי רוח כו' וכמ"ש אם^מב ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף כו' ועי"ז מתחדש בכל יום מעשה בראשית דהיינו להיו' בחי' הצמצום ביו"ד כדי שיהא הבריא' יש מאין כו' וענין אתדל"ת צריך להיו' ג"כ ע"ד בחי' צמצום כדי לעורר למעלה כדוגמתו בחי' הצמצום דיו"ד הנ"ל והיינו ע"י בחי' היו"ד שבנפש האלקי' באדם דהיינו כשבא לכלל ביטול רצון לבטל א"ע מכל וכל ולסלק א"ע ורצונו בכל הדברים בכל שיעור קומה שלו בחב"ד ומדו' ומחשבה דו"מ כמו שלא יעמיק חכמתו רק בגדולת ה' ותורתו ועבודתו וכן במחשבה לא לחשוב דבר זר וכו' וכן בדיבור ובמעשה כמו עוצם^מג עיניו מראות ברע וכו' והקדושה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org