תרפט

לך לירוש"ה וזהו עד כלותך מעל האדמה כו', ובתחלה אמר עד השמד"ך ועד אבד"ך כו' כי לא יהי' להם עלי' למעלה כלל לברר מהם איזה טוב ואז ממילא יבאו כל הקללו' האלה להשמידם ולאבדם לגמרי ואח"כ אמר עד כלות"ך מעל האדמ"ה שלא יוסיפו עוד לקבל יניק' גם מכאן ולהבא כי יכלו ויאבדו גם שרש יניק' למעלה וד"ל.

ועד"ז^מג הוא ענין הפסוק ונסחת"ם מעל האדמ"ה כו' שיהיו נעתקים לגמרי מבחי' מל' גם מבחי' הג' הקשו' כי לעתיד הרי יתברר שם ב"ן לגמרי וכמ"ש והי'^מד אור הלבנה כאור החמה כו' ולפי שכל זמן הגלות קיבלו יניקה כנ"ל מקללם שיכרתו ויאבדו גם משרש יניקתם אשר קיבלו כבר וזהו ונסחת"ם שיכלו אותם מן האדמ"ה לבל יוסיף עוד לבא שם ערל וטמא כו' וד"ל. וזהו שאמר מעל האדמ"ה דוקא כי אינם מקבלי' רק מבחי' מל' ולא מבחי' ז"א גם מבחי' הגבורו' שבו מטעם הנ"ל.

ואחר שהזכיר תוכן הכוונה הכללי' בכל הקללו' האלה שהוא כדי לנתקם ולהכריתם מעל האדמ"ה כנ"ל אח"כ הוא מתחיל לקללם בפרט בקללות המיוחדי' לזה שבהם ועל ידם יוכרתו מעל האדמה כו' והוא מ"ש יככה^מה ה' כו' שהם בבחי' גבורו' הקשות מאד והוא בחי' הכליון שיש בחמימו' הקשה שבאה מצד ריבוי המותרו"ת והן כמו שחפת וקדחת ודלקת כו' שזהו כל עיקר שרש יניקתם למעלה מפסולת הדמי' הטמאי' וזהו סיבת איבוד"ם, וכמ"ש תמות"ת^מו רשע רע"ה שהרע"ה^מז עצמה תמית אותו וכמ"ש במ"א. ומובן זה ממשל העלוקה שמושכת הפסולת של הדם ומתמלאת ונופלת ומתה כו' וד"ל.

והיו^מח שמיך אשר על ראשך נחשת כו'. פי' כי הנה ידוע דאת^מט זלע"ז עשה האלקי' וכמו שיש בסטרא דקדוש' בחי' אור פנימי ובחי' אור מקיף כך יש בסט"א בחי' א"פ וא"מ, וע"ז אמר דהקללה תתפשט בחיצוני' בין בבחי' א"פ שלהם המקבל להם השפע ובין בבחי' אור מקיף המביא להם השפע מסטרא דקדוש' כו'. וזהו והיו שמיך שהן בחי' אורו' מקיפי' אשר על ראשך להשפיע להם מוחי' תמיד נחש"ת כמו הנחש"ת שהוא חם ויבש היפך טבע המים שהוא קר ולח וזה מורה על בחי' העדר השפע מן המשפיע הנק' שמים, שזהו היפך מטר השמי"ם שהוא כשהן מלאי' כל טוב וברכה כו', והארץ אשר תחתי"ך בחי' א"פ המקבל לא יוכל לקבל מפני קושיו שמתקשה כברז"ל הקשה, וזהו גריעו' המקבל כי המקבל צריך שיהא היפך הקושי דוקא כי כלי בית קיבול א"א להיו' אלא ברך ולא בקשה כידוע וד"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org