תפד

נוסח שני: משה ידבר

משה^א ידבר והאלקים יעננו בקול בקולו של משה^ב ולהבין ההפרש בין אברהם^ג שגם הוא קיים כל התורה כולה עד שלא נתנה כו' כמארז"ל ע"פ עקב^ד אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי כו' לבין משה שנתן התורה הנה אב^ה רם היא^ו החכמה^ז שנק' אב שהיא בחי' הראשית וביאור הדברי' הנה עבודת אברהם הי' להמשיך אורות בכלים דאצי' וכמארז"ל בת^ח הי' לאברהם ובכל שמה שהיא בחי' מל' שהמשיך לה אורות עליונים והיינו ג"ח שלו אמנם לא המשיך רק באצי' אבל לא בבי"ע אבל משה ממשיך אורות עליונים גם בבי"ע ע"י התורה שנק' תורת^ט משה.

והטעם יובן ע"ד אמרם בס'^י הזהר אברהם אברהם פסיק טעמא בגווייהו משה משה לא פסיק טעמא כו' כי הנה ידוע דבין אצי'^יא לבי"ע יש פרסא ומסך המסתיר אור האצי' מבלתי יאיר כמו שהוא בבי"ע שנק' דרך כללות עולם הנפרדים משא"כ אצי' נק' אחדות ופי' אצי' יש בו ב' פירושי' ושניהם עולים בקנה א' מענין ויאצל^יב מן הרוח כו' שהוא ענין הפרשה שנפרש הארה ממרע"ה להע'^יג זקנים והב' מענין אצלו שהוא פי' סמוך לו^יד והענין שיש הפרש בין ענין פרישה לענין הבדל וחילוק מהחילוק^טו שמחלקים וחותכים הדבר הזה נבדל ממהותו לגמרי מן הדבר שנחתך משם ואין לו שום צד חבור אלי' וה"ז דוגמת הזורק אבן בידו שכח היד המוליך את האבן גם שנלקח מהכח שביד עכ"ז נתפרד ממנו ונתלבש על האבן להוליכו ואין לו חבור וקשור לעצם כח היד אבל ענין הפרשה הוא הכח שמתגלה ממקורו בלתי מובדל ממנו לגמרי אלא שמתגלה בבחי' גילוי מבלתי יתעלם וה"ז כמו הכותב בידו על הניר או מצייר איזה צורה שהכח היורד מהיד לכתוב ולצייר מקושר הוא עם עצמיות כח היד שהרי היד יכול להוליך ולעשות הצורה והכתב כמו שירצה ואלו הי' הכח שמוציא^טז מופרד ממנה לא הי' מתנהג ע"י וכמו שאין להיד

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org