Addenda - sichos and letters 44

1336עלמא ובעלמא דאתי, מען האָט אונז געוואָרנט^א) וועגן דער שטראָף; למה אירא בימי רע (דערפאַר וואָס) עון עקבי, מצות קלות שאין בני אדם משגיחין בהן אלא משליכין אותן תחת עקביהן, יסובני, מען האָט אָבער אויך אונז מבטיח געווען) וועגן דער גרויסקייט פון דעם שכר

והי') עקב תשמעון, אם המצות קלות שאדם דש בעקביו, תשמרון, ושמר ה"א לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך וברכך

(ממכתב כ' מנ"א ה'תשי"א)

1337בתשעה באב נידונו ישראל בגירושין^ח) (מענין גט כריתות), היפך ענין נישואין לבעלה הקב"ה. ובט"ו באב, שבט"ו בחודש הוא מילוי הלבנה (וישראל נמשלו ללבנה), הוא זמן הנישואין דישראל עם הקב"ה, ושלימות הנישואין בט"ו באב הוא יותר מבט"ו שבשארי החדשים, כי גודל העלי' הוא לפי אופן גודל הירידה (שבת"ב) שלפני').

וההכנה להשידוכין ולההתקשרות דכנסת ישראל להקב"ה שבחמשה עשר באב הוא — „יוצאות בכלי לבן שאולין": לובן הוא גוון עצמי, ובעבודה — רצון פשוט בלתי מורכב בחכמה ושכל כו'^ה). ומכיון שהעבודה צריכה להיות בכחות הפנימיים דוקא, בחב"ד וכו' — כלי לבן אלו הם „שאולין", שאין זה מצד עצמם, כי אם, שנמשך להם בדרך שאלה מבחינה שלמעלה מהם — בחינת יחידה)).

והנה בסדר השאלה יש פלוגתא בין הבבלי להירושלמי; שיטת הבבלי (שם לא, א) הוא; „בת מלך שואלת מבת כהן גדול, בת כהן גדול מבת סגן ובת סגן מבת משוח מלחמה ובת משוח מלחמה מבת כהן הדיוט". סדר השאלה הוא שכל אחת שואלת מזו שלמטה ממנה, שהרי מלך קודם לכהן גדול (הוריות יג, א), כה"ג גדול מסגן וכו'. אמנם שיטת הירושלמי (סוף תענית) הוא; בתו של מלך שואלת מבתו של כהן גדול, בתו של כהן גדול שואלת מבתו של מלך. ומזה שבתו של כה"ג שואלת מבתו של מלך, מוכח דשיטת הירושלמי הוא גם בבת סגן וכו' — ששואלות משלמעלה מהן (ורק בבת מלך מודה להבבלי, כי אין שייך שם באו"א).

ולכאורה, שיטת הבבלי אינה מובנת ; מאחר ששאלת הכלי לבן הוא בכדי להתנאות כו', שהיופי מביא, עפ"י דרך הטבע, את הנישואין כו', הרי צריןלהיות הסדר שכל אחת תשאל מזו שלמעלה ממנה — וכן ברוחניות הענינים, הרי המשכת הכלי לבן הוא מבחינת יחידה, בחינה שנעלית מכחות הנשמה שבגוף?

ויש לבאר טעם שיטת הבבלי; בשאלה ממי שלמעלה ממנו, יש בזה משום בושת^ז), כי השואל הוא רק מקבל ולא נותן. משא"כ, כששואל ממי שלמטה ממנו, הרי זה שלמטה ממנו הוא ג"כ מקבל — הנאה שנתקבל ולובש לבושו כו' (וע"ד הדין בקדושין ז, א), ובמילא אינו מתבייש ע"י השאלה^ח). ואף שלצורך השידוכין צריכה להתנאות בבגדים נאים יותר, והבושת שבהשאלה היא רק1338לשעה קלה ובאי"ע להתועלת שבשידוכין שהוא לזמן ארוך, אעפ"כ, מכיון שהבושה היא מיד בשעת השאלה (ובודאי) והתועלת (בספק ו)תבוא רק אח"כ, אין התועלת (אף שהיא גדולה) דוחה את הבושת דעכשיו (אף שהיא קלה).

עפי"ז פלוגתת הבבלי והירושלמי היא; שיטת הבבלי היא שדנין ומכריע המצב בהוה, ושיטת הירושלמי — שצריך להשוות גודל ערך הענינים, ודבר שהוא חושב יותר, אף שבא לאחר זמן, מכריע הוא את דבר הקל, אף שהוא נמצא עכשיו.

*) ויש לבאר עפ"י הידוע שירושלמי הוא בחי' אור (ישר), ובבלי הוא בחי' בירור מן החושך — במחשכים הושיבני)) — והעלם (אור חוזר)^י). והנה במצב של אור וגילוי, אפשר (לברר ספקות), להשוות לאמתתם ולשקול כל דבר וענין, שאז דבר קל נדחה בשביל התועלת שתגיע עי"ז אח"כ. אבל בזמן החושך אשר „אותותינו לא ראינו ואין אתנו יודע עד מה", אין אנו יכולים (ולכן — אין רשאים) לברר (הספק), הגדול והקטן עפ"י שכלנו עד כדי לדחות את הקטן — כ"א צריך להשתדל בכוחות עצומים לתקן את כל הבא לידו, אף שלכאורה דבר קטן הוא^יא).

ועפי"ז יומתק גם ההמשך דסיום מס' תענית שהוא בבבלי דוקא — עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים כו' וכל אחד ואחד מראה באצבעו כו' — לדלעיל מיני' ; בזמן הגלות, הוא העלם וכו' וצ"ל ההתעסקות בקירוב ושידוך — בנות ישראל יוצאות בכלי לבן כו' ובאופן דבת כה"ג וכו' כנ"ל, וע"י עבודה זו דוקא דבירור מן החושך יהי' הגילוי דלעתיד 18)) — כל אחד מראה באצבעו ואומר זה (גילוי) — ואיזה גילוי ; אלקינו זה גו' זה הוי' גו' — שתי פעמים זה^יא).

(משיחת כ' תנ"א תשי"א)

1339שתשש כחה של חמה, שזהו ט"ו באב לחודש החמה דוקא.

ועד"ז בתוכן; יום שפסקו מלכרות עצים למערכה כי מתחילים הם להתליע, שניתנו הרוגי ביתר לקבורה — ענינים שבחורבן,

ויום שהותרו שבטים כו', דעליית כל שבטי ישראל לרגל — ענינים שבבנין,

וכהמסקנא בסוגית הש"ס; מכאן ואילך דמוסיף יוסיף, שמוסיפין לילות על הימים לעסוק בתורה ויוסיף חיים על חייו —

יהי רצון שבקרוב ממש יקוים היעוד שיהפכו עניני חורבן לעניני בנין, וכמש"נ והפכתי אבלם לששון,

עד כי יאמרו בני ישראל אודך ה' כי אנפת בי, שההודאה היא גם על כי אנפת,

כי — ישוב אפך ותנחמני, נחמה בכפלים, נחמה מצד עצמה, ואפך אשר נהפך לנחמה,

וכמעלת בעלי תשובה על צדיקים גמורים, אשר בע"ת יש להם זכיות כפשוטם וגם זדונות שנהפכו לזכיות, וגם עבודתם — בכפלים; הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים,

ומיום ט"ו בחדש — מילוי הלבנה, דקיימא סיהרא באשלומתא — נבוא בעגלא דידן למילוי כל עניני בני ישראל, שהם עתידים להתחדש כמותה, מילוי בשלימות, בגאולתנו האמתית והשלימה.

(ממכתב מנ"א ה'תשכ"א)