Addenda - sichos and letters 33

1311נ ש א

על הכתוב איש איש כי תשטה אשתו אמרו רז"ל (סוטה ג, א) אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. מובן מזה, שכל הדינים שנאמרו בסוטה, הוראות הן לתיקון נפש החוטאת (בכל החטאים).

התחלת התיקון הוא — והביא האיש את אשתו אל הכהן — הוא כל איש אשר נדבה רוחו לעמוד לפני ה' לשרתו וכו' (רמב"ם סוף הל' שמיטין ויובלות). וע"ד מאמר רז"ל (ב"ב קטז, א): כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם כו', אשר כן הוא גם בנוגע לחולי הנפש (הל' דיעות להרמב"ם פ"ב, ה"א).

פעולה הראשונה שעל הכהן לעשות, בכדי לטהר את הסוטה מטומאתה, הוא — „ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים".

1312אין מים אלא תורה (ב"ק יז, א). ומים קדושים בתוספת תואר זה מורה על פנימיות התורה: „מים" ו"קדושים" ב' תנועות הפכיות הם: מים — יורדים מגבוה לנמוך (תניא פ"ד וראה תענית ז, א), וקדושה ענינה — הפרשה והבדלה. ובפנימיות התורה כלולות ב' תכונות אלו כאחד; פנימיות התורה ענינה — סודות ורזין, שאינם מלובשים ונתפסים בשכל האדם ובעניני עוה"ז כנגלה דתורה — קדושה (הפרשה והבדלה), ועם זה (ומפני זה) יש בה תכונת הירידה דמים עוד יותר מאשר בנגלה דתורה — כי כל הגבוה יותר יורד למטה יותר.

— שזהו גם הטעם מה שפנימיות התורה נקראת בשם שמן, כי בשמן ב'*) תכונות אלו: צף על כל משקין — הבדלה, ועם זה — מפעפע בכל דבר וישנו בכל דבר גם בדומם (ראה אמ"ב שער הק"ש פנ"ו) —

שלכן הובטחנו (איכ"ר בתחלתו. ירושלמי חגיגה פ"א סוף ה"ז): המאור שבה (הו"ע פנימיות התורה. קה"ע בירושלמי שם) מחזירו למוטב^א).

ומים קדושים אלו, צריך הכהן להמשיכם בכלי חרש, ולתת בהם גם מן העפר (שלמטה גם מכלי חרש, שהרי העפר אינו כלי כלל^ב)), עד אשר יוכלו להשקות בהם גם את הסוטה. ז.א. בעבודה — שצריך להפיץ את המעינות דפנימיות התורה עד לחוצה היותר תחתון, שאין חוץ למטה ממנו.

ואז)) — „ונקתה ונזרעה זרע", היתה יולדת נקבות יולדת זכרים (שאין דעתם קלה) עבודה שיש לה קיום ושכר מצוה לפי מדריגתה (תניא פל"ט) ג"כ זכר — גאולה העתידה (תוד"ה ונאמר פסחים קטז, ב). וכהבטחת מלכא משיחא, דלכשיפוצו מעינותיך חוצה, קא אתי מר, בקרוב ממש.

(משיחת ש"פ נשא תש"כ)