Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
1363אדמו"ר הצ"צ, וגם מאופן תשובתו — שתשובתו לא היתה באופן ישיר רק בדרך שאלה, מצד כיבוד אבח) —
הוראה הוא בעבודתינו:
אף שע"י כל פעולה טובה שהאדם עושה, גם פעולה שלעצמו, מכריע את כל העולם לכף זכות)) ופועל הזדככות בכללות העולםי) — אין להסתפק בזה, וזיכוך העולם צריך להיות בדרך התלבשות דוקא. וע"י השפעתו להזולת באופן דהתלבשות, תומשך תוספות אור גם בהמשפיע, וכדרשת רז"ליא) ע"פ מאיר עיני שניהם ה'.
(משיחת י"נ תשרי תשכ"ב)1364וגם בכל הנ"ל זהו השיעור. והנה סוכה — עיקר קביעתה הוא אכילה (עיין ט"ז סתרל"ט סק"כ). תפילין — זמנם ברוב העולם (שגם הנידון מהם הוא, שאינם עליו כל היום שהרי חולץ עתה ושלא באונס), הוא זמן התפלה (ראה שו"ע רבנו סו"ס כז שם רסכ"ה וסכ"ה סו"ס לז). ציצית (דטלית גדול, דבי' עסקינן) — אין זמנו קבוע, אבל נמשך הרבה יותר מתפילין, כי לובשו קודם התפילין, א"צ גוף נקי ואין בו הזהירות דהיסח הדעת (ראה שו"ע סל"ז). ריח — אין בו ממש, ולכן י"ל דכיון שנפרד האדם ממנו ויצא לחוץ, נפסק כל הענין וחוזר ומברך בכניסתו. או, להיפך, דכיון שאין לריח „חיוב" זמן קבוע, הרי בכלל אין הזמן מפסיק בזה.
והנה משך זמן סעודה ע"ד הרגיל, י"ל שהוא שעה אחת. וסמך לדבר ממרז"ל (ברכות נה, א) דהסעודה (תדירה ב"פ ביום) היא ע"ד הקרבת הקרבן. ואיתא (פסחים נה, א) דהקרבת התמיד (תדיר ב"פ ביום) נמשך שעה אחת. גם י"ל מה שארז"ל (שבת י, א) שעה ראשונה מאכל כו' פי' בזה: בשעה א' וכל משך שעה ראשונה. — ולהעיר מב"מ (פג, ב) בארבע שעי ופירש"י שהיא שעת הסעודה. — והנה שיעור זה הוא משך סעודה רגילה, אבל הרוצה שיאריכו חייו אמרז"ל שיאריך בשלחנו (ברכות שם). וכיון דאפקי משעה א' אוקמי אשתים, לאלו שמאריכים. וי"ל שזהו יסוד דברי רש"י (ביומא הנ"ל והועתק גם ברש"י על הרי"ף ספ"ח דברכות). זמן התפלה (עם לבישת וחליצת התפילין, אמירת מה טובו וכו') הוא יותר משעה וחצי ע"ד הרגיל (ראה אגה"ק ס"א. וי"ל יסוד לזה מזח"א סב ב, וזח"ג קעב, ב). וכנ"ל כיון דאפקי כו' — אוקמי על שתי שעות. וסגולה לאריכות ימים אמרז"ל (ברכות שם) להאריך בתפלתו, וכנ"ל כיון דאפקא משתים — אוקמי אשלש לאלו שמאריכים. ומבואר כל שיעורים הנ"ל.
ולהעיר מברכות (לב, ב) דחסידים הראשונים היו שוהים ג' שעות בתפלתם. ובפע"ח שער התפלה פ"ז מבאר דאף דרשימו דמוחין — כל היום, המוחין עצמן אין יכולת להשהות אותם יותר מג' שעות.
נ.ב. בתניא בפל"א איתא „כשעה ושתים", אבל שם י"ל הכוונה ואפילו טובא
— עיין תוד"ה השתא שבת ס, ב. וש"נ.
. . . ומה שהקשה על מה שתרצתי בשו"ע אדה"ז, בדיני הפסק שמחולק השיעור לענין ציצית וכו', ואמרתי שזהו מעין הדין דשהה לגמור את כולה דק"ש ותפלה, ומקשה דהא בק"ש ותפלה השהי' מפסקת דוקא אם היתה באונס משא"כ בהנ"ל. — אבל אין זה שייך לתירוצי, דגם אם לא יקבל התירוץ שלי, עדיין צריך הסברה מפני מה בק"ש ותפלה אין מפסקת שהי' שלא באונס משא"כ בהנ"ל. — והחילוק הוא פשוט. שאני ק"ש ותפלה דעדיין מחוייב הוא בהם, ולאו כל כמיני' להפסיק החיוב (שייכות) שלו ורק „סיבה חזקה" אונס1365רייסט עס אָפּ דערפון באמצע חיובו. משא"כ בכהנ"ל, דאף שעושה מצוה, אבל יצא כבר ידי חיובו.
ומה שהקשה משו"ע אדה"ז סו"ס ח'; הישן ביום כו' — שאני ישן דהוי הפסק שלא מדעתו. עיי"ש סעיף כו. — במ"מ דסעיף למ"ד כנראה הוא ה"ד, וצ"ל רמ"מ והכוונה למהר"ם מי
(ממכתבי יז מ"ח וס"ז כסלו ה'שי"ת) הוספה לאחר זמן:
וצע"ק בת"ת דבברכת השחר מיפטר כל היום אף שהי' אונס באמצע או ישן וכו'. — וי"ל דשאני חיוב ת"ת דאלים כ"כ עד שנאמר ע"ז כי דבר ה' בזה גו' דגם בשעת האונס מחוייב הוא אלא דארי' הוא דרביע עלי'
— ובכל אופן צ"ע הטעם דגם עם הארץ שאינו יכול ללמוד מיפטר בברכת ת"ת שחרית גם על אחר שאמר ק"ש דערבית, אף ש"דברים בטלים (שלו) בהיתר" (תניא פ"ח).
וצ"ע הדין בכהנ"ל דאונן שמת מתו ונקבר תיכף, דה"ה פטור מכל המצות (ראה שו"ע אדה"ז רסע"א. וש"נ) ואין לך הפסק גדול מזה.
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site