Addenda - sichos and letters 40

1331אשר ע"י מציאות המיתה ישנו הרגש יוקר החיים^א). וכמו יתרון האור מתוך החושך דוקא. וכמאמר הבעש"ט ע"פ כן בקודש חזיתיך — הלואי בקודש חזיתיך — כמו בהיותו במדבר יהודה, בארץ צי' וגו'18)).

כשיחזרו לעפרם, ירגישו אח"כ יוקר החיים שבעולם התחי'.

ובזה יובן מה שאמר הבעש"ט קודם הסתלקותו שיכול לעלות בסערה השמימה כמו אלי' הנביא נאָר ער וויל דורכגיין דעם עפר אתה ואל עפר תשוב, דאם נאמר שהוא עונש, הרי אסור להעניש את עצמו כמ"ש אדמו"ר הזקן בהל' נזקי גוף ? ומוכרח שהוא מעלה כנ"ל. —

מכיון שהמצות הם תיקון על עטיו של נחש, שישנו בכל אחד, לכן הם בכאו"א עד זמן התחי', כי גם למ"ד מצות בטילות לע"ל, היינו אחרי תחה"מ דוקא, (אגה"ק סכ"ו), שאז לא יהי' עטיו של נחש, אבל עד אז יהיו המצות קיימות לדברי הכל.

מטעם זה לא יש מצות בג"ע כמ"ש במתים חפשי8)). כי בג"ע אין ענין התשובה והתיקון, והמצות הרי ענינם הוא תיקון ותשובה (עד אופן היותר עליון בתשובה, והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה).

ולכן מביא החינוך הסימן דשש ערי מקלט שמתקנים מכה נפש בשגגה, לפי שכללות המצות ענינם לתקן עטיו של נחש, מקור לכל החטאים, שהו"ע המיתה, כי ואתם הדבקים גו' חיים, והחטא שהוא פירוד מאלקות הרי זה מיתה. דזהו מכה נפש. ובשגגה — כי אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שהרי יהודי אינו יכול ואינו רוצה להיות נפרד מאלקות, וכאשר אין יכול לדמות שעודנו ביהדותו, מוסר נפשו.

ולתקן עטיו של נחש הוא ע"י המצות, ושש מצות אלו הן עיקרי המצות, וזהו"ע ערי מקלט שהתיקון הוא ע"י ונס שמה, שעי"ז נפטר מגואל הדם הוא היצה"ר שאח"כ רוצה להיות גואל הדם, וע"י ונס שמה, יש לו זמן לעשות תשובה ומגיע וממשיך מנושא עון ועובר על פשע, להיותו למעלה מכל ההתחלקות.

(משיחת פורים תשח"י)

א

1332על הכתוב (במדבר לה, כדכה) ושפטו העדה גו' והצילו העדה, אמרו רז"ל (סנהדרין ב, א): ומנין (לסנהדרין) לקטנה שהיא כ"ג שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה, עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים כו' ומנין להביא עוד שלשה כו'. וצ"ל מה שמסיים בכתוב והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו, למה קורא הכתוב גם כאן את הב"ד בשם עדה ולא דיינים, שופטים וכיו"ב?

ויובן זה עפ"י משנ"ת בהתועדות יב תמוז הטעם שלא מצינו חילוק לענין פרהסיא בין עשרה ליותר מעשרה — כי דבר שנעשה בפני עשרה מישראל הוא פרהסיא הכי גדולה — כיון שעשרה מישראל כוללים כל העולם^א). ולכן דבר מפורסם בפני עשרה הוא כמו שנתפרסם בכל העולם.

המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין פ"ד, מ"ה). ולכן דינו של הורג נפש מישראל — חטא הנוגע ב"עולם מלא", הוא בפני עדה דוקא — עשרה מישראל, הכוללים את כל העולם, שלכן מרגישים הם את הפגם במילואו.

כמו שבריאת העולם היתה ע"י כל שלושת הקוים, כמארז"ל (ב"ר פי"ב, טו): אמר הקב"ה אם בורא אני את העולם במדת הרחמים (קו הימין) הוי חטיי' סגיאין, במדת הדין (קו השמאל) היאך העולם יכול לעמוד, אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים (התכללות, קו האמצעי), כן גם תיקון ובנין העולם שנאבד ע"י ההורג נפש, הוא ע"י שלושה הקוין: בתחילה 27)) — ושפטו העדה (מדת הדין), אח"כ — והצילו העדה (חסד), תיקונו בפועל — והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו — כפרת ותיקון החטא ע"י גלות דערי מקלט — מצד קו האמצעי המכריע בין חסד וגבורה).

(משיחת ש"פ מטו"מ תש"כ)