1362 וילון) והתחיל לספור את הכרכים של כתבי הדא"ח שהיו מונחים על אחת האצטבאות, ומנה יותר על שלשים כרכים. ויפנה אל אביו בשאלה; האם היית כותב כ"כ הרבה מאמרים — גם אם לא היית מקבל אנשים על „יחידות"ז ויענהו הצ"צ; כן, אתה צודק!
כשסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפור זה, הוסיף: שלשה סוגים היו בכתבי הצ"צ; א) רשימות „הנחות" ממאמרים ששמע. ב) ביאורים על מאמרים. ג) מאמרים שכתב בתור רבי, — ורוב הכרכים שהיו באצטבא זו היו מסוג הג'.
ג מועד קטן ט, רע"ב. ירושלמי פסחים ספ"ג. שם חגיגה פ"א, ה"ז. רמב"ם פ"ג מהלכות ת"ת ה"ד. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד, ה"ג.
* וכן הוא בעוד כמה דפוסים ומהם: ביוזעפאף תרט"ו. טשערנאָוויץ 1849. שטעטין תרכ"ב. . . . במש"כ לענין אמירת ולקחת סולת ביוהכ"פ שחל להיות בשבת: א) אין מספיק מה שמזכירים בעבודה, כיון שטעם אמירתו הוא ונשלמה פרים שפתינו העוסק בתורת כו' (ראה שו"ע אדה"ז מהד"ב סוס"א). ב) א"א לאומרו על הסדר — כיון שתפלת מוסף כוללת מוסף היום ומוסף שבת, ולחה"פ בא בין זל"ז. במש"כ שעבודות יוהכ"פ צ"ל על הסדר דוקא וכו' — היינו דוקא אלו הנעשים בבגדי לבן (יומא ס, א), ובפרט לחה"פ דשייך לשבת ולא ליוהכ"פ, וראה נ"כ הרמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"ה, ה"א. וזבחים (צא, א) תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט כו'. (ממכתב ג' מנ"א תשט"ז ) י"ג תשרי בקשר לי"ג תשרי, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1)), אספר סיפור מבעל ההילולא, מה שקרה בימי ילדותו, בשנת תר"ו או תר"זא ), בכל אופן — לפני הדפסת הלקו"ת, שהי' בשנת תר"ח: כ"ק אדמו"ר הצ"צ הי' מחבב ביותר את בנו כ"ק אדמו"ר מהר"ש שהי' נכנס אליו בכל יום, ולפעמים — גם פעמים אחדות ביום. פעם נכנס אליו בשעה מאוחרת בלילה, אחרי ה"יחידות" שנמשכה זמן רב, יותר מכפי הרגיל. בהמשך דיבורם, התאונן כ"ק אדמו"ר הצ"צ לפני בנו על ביטול זמנו בגלל היחידות, באמרו: מה רוצים ממני, הרי יכול אני ללמוד במשך זמן זה ?! כ"ק אדמו"ר מהר"ש לא ענהו מאומה, ניגש אל ארון הספרים שבו היו מונחים כתבי דא"ח של הצ"צ, הסיר את הוילון (לארון ספרים זה לא היו דלתות, ורק פרוס הי' עליו
א בשנת תרמ"ג.
מובן, אשר אדמו"ר הצ"צ בשאלתו „הרי יכול אני ללמוד במשך זמן זה" לא נתכוון למנוע (או אפילו רק להחסיר) את ההשפעה שהי' משפיע ע"י היחידות — בכדי שיוכל ללמוד יותר לעצמו , שהרי דין הואג ) אשר מבטלין ת"ת מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים (וההשפעות שהשפיע על ידי ה"יחידות" הרי לא היו אפשר להיות ע"י אחרים), ולא עוד, אלא שהובטחנו אשר על ידי מעשה הצדקה נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה*
— אלא שנתכוון לומר שגם על ידי לימודו הי' יכול להשפיע אותן ההשפעות אשר משפיע על ידי יחידות, (ועל דרך ירידת הגשמים שהמשיך רשב"י על ידי אמירת תורה 86))).
ח קדושין לב, א. רמב"ם פ"ו מהל' ממרים הי"א. שו"ע יו"ד סר"מ, סי"א.
ועל זה ענה כ"ק אדמו"ר מהר"ש, אשר הכח לכתיבת מאמרים (מסוג ג' — בתור נשיא) שענינם המשכת עניני סתים דאורייתא בגילוי, באה ע"י ההשפעה באופן של התלבשות דוקא — יחידות (וכידוע ש"יחידות" הו"ע גילוי יחידה שבנפשח ), שמבחינה זו נמשך הכח לאמירת ולכתיבת מאמרים).
ומענה זו הוצרך לבוא מבנו, שהי' אח"כ ממלא מקומו, אשר דוקא הוא הי' יכול לעורר את הנ"ל.
סיפורי צדיקים (גם מה שאירע בימי ילדותם) ובפרט אותם שגילה לנו נשיא מורה דרך — הוראות הן בעבודתינו. וכן גם בנוגע לסיפור הנ"ל, הנה נוסף על מה שאנו רואים בזה את גודל חכמתו של כ"ק אדמו"ר מהר"ש גם בימי ילדותו, כמאמר רז"לז ) בוצין בוצין מקטפיה ידיע
ח קדושין לב, א. רמב"ם פ"ו מהל' ממרים הי"א. שו"ע יו"ד סר"מ, סי"א.
— בין עצם הענין שעוד בשחר ילדותו מצא במה לעורר את אביו כ"ק1363 אדמו"ר הצ"צ, וגם מאופן תשובתו — שתשובתו לא היתה באופן ישיר רק בדרך שאלה, מצד כיבוד אבח ) —
הוראה הוא בעבודתינו: י לקו"ת במדבר ה, ב. ד"ה וכל העם רואים ת"ש ספ"ב.
יא תמורה טז, א. הובא בהקדמת התניא. ס ו כ ות . . . במש"כ אדה"ז בשו"ע או"ח סתרל"ט סי"ג דחוזר ומברך בסוכה אם לא חזר לאלתר אלא לאחר שעה ושתים . ובסכ"ה סכ"ט בתפילין כתב „לאחר זמן מרובה כמו ב או ג שעות". ושואל לטעם החילוק בין סוכה ותפילין. גם — אם די שעה א (ב) למה מוסיף אח"כ ושתים (או ג). והנה עמד ע"ז בס' קצות השלחן להרב רח"א נאה בדיני תפילין בבדי השלחן סקס"ג, ומביא דברש"י ביומא (ל, א) ד"ה נוטל איתא דכיון שהפליג שעה א או ב הסיח דעתו מסעודתו. ובסידור ריעב"ץ הל' תפילין כתב לענין לחזור ולברך בתפילין ב או ג שעות. ומסיים — בס' קצה"ש — דאין שום סברא לחלק בין תפילין וסוכה, גם אם ב הוי זמן מרובה הרי כש"כ ג. ונשאר בצע"ג. ומה שנלפענ"ד בזה, והוא בהקדם להגדיל הקושיא, שמצינו ד חלוקות בהנ"ל: 1) סוכה. א'* ב' שעות. 2) תפילין. ב' ג' שעות. 3) ציצית לאחר כמה שעות שו"ע רבנו ס"ח סכ"ג ובסידורו. בבדי השלחן ס"ז סקי"ז העיר ע"ז: ב או ג שעות נקרא זמן מרובה בסכ"ה סכ"ט. אבל משינוי לשון אדה"ז בזה משמע ברור, דאין השיעורים שוים. 4) ריח. לפ"ד הט"ז — פ"א ביום. לפ"ד המג"א — לאלתר. (ולא נת' הכרעת רבנו כי חסר סי' ריז בשלחנו). ומה טעם לחילוקים אלו? ונ"ל הטעם, כי מצינו שיעור הפסק בענין — משך זמן ענין זה גופא . וכמו בתפלה וק"ש דצ"ל שהה כדי לקרוא את כולה (ראה שו"ע אדה"ז ר"ס סה).
* וכן הוא בעוד כמה דפוסים ומהם: ביוזעפאף תרט"ו. טשערנאָוויץ 1849. שטעטין תרכ"ב. . . . במש"כ לענין אמירת ולקחת סולת ביוהכ"פ שחל להיות בשבת: א) אין מספיק מה שמזכירים בעבודה, כיון שטעם אמירתו הוא ונשלמה פרים שפתינו העוסק בתורת כו' (ראה שו"ע אדה"ז מהד"ב סוס"א). ב) א"א לאומרו על הסדר — כיון שתפלת מוסף כוללת מוסף היום ומוסף שבת, ולחה"פ בא בין זל"ז. במש"כ שעבודות יוהכ"פ צ"ל על הסדר דוקא וכו' — היינו דוקא אלו הנעשים בבגדי לבן (יומא ס, א), ובפרט לחה"פ דשייך לשבת ולא ליוהכ"פ, וראה נ"כ הרמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"ה, ה"א. וזבחים (צא, א) תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט כו'. (ממכתב ג' מנ"א תשט"ז ) י"ג תשרי בקשר לי"ג תשרי, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1)), אספר סיפור מבעל ההילולא, מה שקרה בימי ילדותו, בשנת תר"ו או תר"זא ), בכל אופן — לפני הדפסת הלקו"ת, שהי' בשנת תר"ח: כ"ק אדמו"ר הצ"צ הי' מחבב ביותר את בנו כ"ק אדמו"ר מהר"ש שהי' נכנס אליו בכל יום, ולפעמים — גם פעמים אחדות ביום. פעם נכנס אליו בשעה מאוחרת בלילה, אחרי ה"יחידות" שנמשכה זמן רב, יותר מכפי הרגיל. בהמשך דיבורם, התאונן כ"ק אדמו"ר הצ"צ לפני בנו על ביטול זמנו בגלל היחידות, באמרו: מה רוצים ממני, הרי יכול אני ללמוד במשך זמן זה ?! כ"ק אדמו"ר מהר"ש לא ענהו מאומה, ניגש אל ארון הספרים שבו היו מונחים כתבי דא"ח של הצ"צ, הסיר את הוילון (לארון ספרים זה לא היו דלתות, ורק פרוס הי' עליו
א בשנת תרמ"ג.
אף שע"י כל פעולה טובה שהאדם עושה, גם פעולה שלעצמו, מכריע את כל העולם לכף זכות)) ופועל הזדככות בכללות העולםי ) — אין להסתפק בזה, וזיכוך העולם צריך להיות בדרך התלבשות דוקא. וע"י השפעתו להזולת באופן דהתלבשות, תומשך תוספות אור גם בהמשפיע, וכדרשת רז"ליא ) ע"פ מאיר עיני שניהם ה'.
(משיחת י"נ תשרי תשכ"ב)
ב נולד ביום ב' אייר — תפארת שבתפארת — שנת תקצ"ד. — וגם יום הסתלקותו שייך לספירת התפארת, כי ד' הימים שבין יו"כ לסוכות הם כנגד ד' אותיות דשם הוי', וי"ג תשרי — יום הג' — הוא כנגד אות וא"ו שמורה על בחי' ז"א, שעיקרו תפארת (משיחת יג תשרי תשי"ט).ג מועד קטן ט, רע"ב. ירושלמי פסחים ספ"ג. שם חגיגה פ"א, ה"ז. רמב"ם פ"ג מהלכות ת"ת ה"ד. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד, ה"ג.ד תו"א בתחלתו. לקו"ת לג"פ שם (אוה"ת בראשית כרך ו תתרכו, ב ואילך).ה זח"ג נט, ב.ו עייג"כ „היום יום" י' אלול.ז ברכות מח, א.ח קדושין לב, א. רמב"ם פ"ו מהל' ממרים הי"א. שו"ע יו"ד סר"מ, סי"א.ט קדושין מ, רע"ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ג, ה"ד.י לקו"ת במדבר ה, ב. ד"ה וכל העם רואים ת"ש ספ"ב.יא תמורה טז, א. הובא בהקדמת התניא. ס ו כ ות . . . במש"כ אדה"ז בשו"ע או"ח סתרל"ט סי"ג דחוזר ומברך בסוכה אם לא חזר לאלתר אלא לאחר שעה ושתים . ובסכ"ה סכ"ט בתפילין כתב „לאחר זמן מרובה כמו ב או ג שעות". ושואל לטעם החילוק בין סוכה ותפילין. גם — אם די שעה א (ב) למה מוסיף אח"כ ושתים (או ג). והנה עמד ע"ז בס' קצות השלחן להרב רח"א נאה בדיני תפילין בבדי השלחן סקס"ג, ומביא דברש"י ביומא (ל, א) ד"ה נוטל איתא דכיון שהפליג שעה א או ב הסיח דעתו מסעודתו. ובסידור ריעב"ץ הל' תפילין כתב לענין לחזור ולברך בתפילין ב או ג שעות. ומסיים — בס' קצה"ש — דאין שום סברא לחלק בין תפילין וסוכה, גם אם ב הוי זמן מרובה הרי כש"כ ג. ונשאר בצע"ג. ומה שנלפענ"ד בזה, והוא בהקדם להגדיל הקושיא, שמצינו ד חלוקות בהנ"ל: 1) סוכה. א'* ב' שעות. 2) תפילין. ב' ג' שעות. 3) ציצית לאחר כמה שעות שו"ע רבנו ס"ח סכ"ג ובסידורו. בבדי השלחן ס"ז סקי"ז העיר ע"ז: ב או ג שעות נקרא זמן מרובה בסכ"ה סכ"ט. אבל משינוי לשון אדה"ז בזה משמע ברור, דאין השיעורים שוים. 4) ריח. לפ"ד הט"ז — פ"א ביום. לפ"ד המג"א — לאלתר. (ולא נת' הכרעת רבנו כי חסר סי' ריז בשלחנו). ומה טעם לחילוקים אלו? ונ"ל הטעם, כי מצינו שיעור הפסק בענין — משך זמן ענין זה גופא . וכמו בתפלה וק"ש דצ"ל שהה כדי לקרוא את כולה (ראה שו"ע אדה"ז ר"ס סה).* וכן הוא בעוד כמה דפוסים ומהם: ביוזעפאף תרט"ו. טשערנאָוויץ 1849. שטעטין תרכ"ב. . . . במש"כ לענין אמירת ולקחת סולת ביוהכ"פ שחל להיות בשבת: א) אין מספיק מה שמזכירים בעבודה, כיון שטעם אמירתו הוא ונשלמה פרים שפתינו העוסק בתורת כו' (ראה שו"ע אדה"ז מהד"ב סוס"א). ב) א"א לאומרו על הסדר — כיון שתפלת מוסף כוללת מוסף היום ומוסף שבת, ולחה"פ בא בין זל"ז. במש"כ שעבודות יוהכ"פ צ"ל על הסדר דוקא וכו' — היינו דוקא אלו הנעשים בבגדי לבן (יומא ס, א), ובפרט לחה"פ דשייך לשבת ולא ליוהכ"פ, וראה נ"כ הרמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ פ"ה, ה"א. וזבחים (צא, א) תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט כו'. (ממכתב ג' מנ"א תשט"ז ) י"ג תשרי בקשר לי"ג תשרי, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע 1)), אספר סיפור מבעל ההילולא, מה שקרה בימי ילדותו, בשנת תר"ו או תר"זא ), בכל אופן — לפני הדפסת הלקו"ת, שהי' בשנת תר"ח: כ"ק אדמו"ר הצ"צ הי' מחבב ביותר את בנו כ"ק אדמו"ר מהר"ש שהי' נכנס אליו בכל יום, ולפעמים — גם פעמים אחדות ביום. פעם נכנס אליו בשעה מאוחרת בלילה, אחרי ה"יחידות" שנמשכה זמן רב, יותר מכפי הרגיל. בהמשך דיבורם, התאונן כ"ק אדמו"ר הצ"צ לפני בנו על ביטול זמנו בגלל היחידות, באמרו: מה רוצים ממני, הרי יכול אני ללמוד במשך זמן זה ?! כ"ק אדמו"ר מהר"ש לא ענהו מאומה, ניגש אל ארון הספרים שבו היו מונחים כתבי דא"ח של הצ"צ, הסיר את הוילון (לארון ספרים זה לא היו דלתות, ורק פרוס הי' עליוא בשנת תרמ"ג.