Addenda - sichos and letters 35

1313וי"ל דמעלה בתשלומין אלו על תשלומין דחג המצות וחג הסוכות, שבהם משלימין בימים אשר חג הם. נוסף בחג השבועות — דכחו גדול דגם בימים שמצד עצמם חול גמור הם, עושים בהם ומשלימים עניני טוב וקדש דיום העצרת.

וע"פ הוראת רבנו הזקן בסידורו, שגם בחוץ לארץ וגם עתה אין אומרים תחנון בימי תשלומין אלו, הרי זו הוכחה, שגם משחרב בית המקדש ובחו"ל הענין במציאותו הוא,

ומזה הוראה גם בעבודת האדם את קונו — דהאפשריות והיכולת נתונה בכל ימים אלה למלאות מה שלא נעשה ולהשלים מה שהחסירו מאיזה סיבה שתהי' ביום מתן תורה. והכל מודים בעצרת דבעינן לכם — להמשיך כל זה למטה מעשרה טפחים וגם בעניני הגוף ושמחתו.

(ממכתב י"ב סיון תשכ"א)1314וגו'" ואח"כ את הארץ „השמנה הוא וגו'". בתחילה — אודות המלחמה והכיבוש ואח"כ — בדבר הריוח והשכר, כי העיקר הי' אצלו כיבוש המלחמה

— ולא עוד אלא שהקדים „החזק" ל"הרפה", כי המלחמה ולכבוש את הארץ צ"ל ע"מ ואע"פ שהוא חזק (ועוי"ל, שע"י שהולכים במס"נ ללחום ע"מ שהוא חזק, עי"ז עצמו נעשה רפה7))) —

ותשובתם היתה — תחלה אודות השכר — „זבת חלב ודבש הוא", ואח"כ אודות המלחמה והכיבוש — „כי עז העם היושב בארץ וגו'". וכשראה כלב שהעיקר אצלם הוא השכר, עבודתם היא ע"מ לקבל פרס, מיד השתיקם. כי כאשר העבודה היא בשביל הפרס, מחשבים חשבונות שעבודה קלה כדאית היא בשביל שכר זה, ועבודה קשה יותר — אינה כדאית, עד שעלולים לטעות שאם עבודה קשה היא, אי אפשר לעשותה, וכמו שאמרו אח"כ: לא נוכל לעלות וגו'.

אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא^ג). ובדורנו זה — כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ (אשר בשנים עשר בחודש תמוז (שהיום הוא ש"מ החודש תמוז)) הוא יום הולדתו וגאולתו). ומההוראות שעלינו ללמוד מפרשת המרגלים הוא — שלא לשנות מאומה — אפילו הסדר — בדברי הרב, כ"ק מו"ח אדמו"ר אתפשטותא דמשה שבדורנו, כי בשינוי קצת מדברי הרב אפשר לטעות עד בדומה לטעות המרגלים. ואדרבא: אם המרגלים שהיו נשיאי העדה קראי מועד אנשי שם טעו ע"י ששינו — אנשים כערכנו עאכו"כ.

(משיחת ש"פ שלח תש"י)