Addenda - sichos and letters 9

1260און השם יתברך זאָל העלפען, אַז יעדערער פון אונז, זאָל אין זיין מצרים אויפטאָן על דרך ווי געזאָגט אין דער תורה זו פון רבנו הזקן און דאָס זאָל זיין מיט חיות און וואַרימקייט ובהתלהבות חסידותית.

(ממכתב י"ג טבת תש"כ)

. . . בהמבואר בדא"ח (ספר המאמרים תרכ"ט לכ"ק אדמו"ר מוהר"ש ד"ה ויגש עמוד י"ח) בהחילוק דמשכן לביהמ"ק, שהוא ע"ד החילוק דיוסף ויהודא, ולכן המשכן הי' מעצי שטים כו'. ומקשה, שהרי גם בשילה בית של אבנים (משנה סוף זבחים).

והתירוץ — כי בס' המאמרים מפרש ע"פ פי' ר"ז (ירוש' מגילה ספ"א) במשנת זבחים הנ"ל, דבנין אבנים הי' רק י' טפחים ועליהם קרסיו קרשיו גו'.

ואת"ל, הרי לא נמצא חולק על פי' זה. — (והגירסא במדרש תהלים סו"ס ע"ח ובמדרש שמואל פ"ג בלאה"כ צ"ע) — ומה שלא הובא פי' זה ברמב"ם ריש הל' ביהב"ח — כי בכלל קיצר שם ביותר. וטעמי' — כיון דמאי דהוי הוי.

ועוד להעיר שבמ"א מבואר עד"ז החילוק בין משכן שבמדבר לגבי משכן שילה (עיין לקו"ת ברכה צט, ד. ספר מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ז"ל דף פ"א). אלא שבהם מבואר הפרט שבשילה מתחיל הענין דמנוחה משא"כ במדבר, ובס' המאמרים — הפרט שהי' בחלקו של יוסף. ומתאים לשני הענינים שבשילה, שנק' בית ונק' משכן, וכדרז"ל. וק"ל.

הערה. בלקו"ת שם — עייג"כ הגהות אדנ"ע (נדפסו בסוף הלקו"ת הוצאת קה"ת). וכנראה עוד טה"ד יש שם (וכן בס' מאמרי אדה"ז). וכמו — מש"כ שלא הי' (בשילה) שום עץ בולט כו' ולכן מנה הרמב"ם כו' בבנין ביהמ"ק כו'*) — ולכן אין להקשות מזה על מש"כ בס' המאמרים . . .

(ממכתב י"ד טבת תש"כ)

ו י ח ו

. . . בענין יעקב אבינו לא מת. עיין בחדא"ג שלא מת היינו בנפש, משא"כ בגוף. ולכאורה ל"מ כן בתוס'. וי"ל דדברי התוס' הם לפי' הקס"ד, ולא אחרי הקושיא וכי בכדי ספדו ספדיא כו'.

ועיין ברמב"ן עה"ת סוף בראשית שכ' „יעקב אבינו לא מת כו' ויראו אחי יוסף כי מת אביהם כי להם מת הוא" (אף שפי' שם גם באופן אחר). ובזח"א רמח; יעקב לא מית כו' שימשא לא מית אלא אתכניש מעלמא ואזיל לגבי סיהרא. ועייג"כ ביאוה"ז פ' ויחי סד"ה ת"ח מצראי.

ובאלשיך (בראשית מז, כט) דיעקב דוקא לא מת, אבל היתה מיתה בישראל.

1261ויומתק עי"ז שינוי השמות בפסוק אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל, ע"פ דרז"ל בב"ר פ"ק, וכפי' מהרז"ו מתי ל' מיתה. אבל צ"ע מדרז"ל (זח"ב נג, ע"א. רש"י תענית ה; ד"ה אף) וירא ישראל סבא. ובב"ר פצ"ו ואין אתה מת שנאמר ויקרבו ימי ישראל כו'.

והנה לכאורה פשוט דרק יעקב לא מת *), משא"כ אברהם וכו' שנאמר בהם מיתה וכן משמע בתו"א ד"ה להבין בי' ענין האבות ה"ה המרכבה ולקו"ת ד"ה ושמתי כדכד הב' סס"ג.

וברמב"ן (שם) שכ' וענין המדרש הזה כו', משמע דס"ל דבכל הצדיקים יש ענין זה, וכמו שמסיים שם ויובן הענין הזה במס' שבת ובמס' כתובות — נראה כונתו לשבת (קנב:) וכתובות (קג.) ועייג"כ ב"ב (נח.) —

ואומר החילוק, דבכל הצדיקים הוא רק לעתים מזומנות כלשון הרמב"ן, אבל ביעקב תחופף עליו כל היום — ובאלשיך חילק דביעקב גם רוח ונשמה לא נסתלקו ובשאר צדיקים רק נפש. ועי' תוד"ה ונשמתו, שבת (קנג.) דמשמע דא"א להיות כל היום אם נשמתו גנוזה תחת כסה"כ. וזהו מעלה באם רק לפרקים יורדת.

וי"ל דהיינו דוקא במי שהי' בהם מיתה ונפסק קישור הנשמה והגוף, משא"כ יעקב אבינו דלא מת, דאדרבה העילוי הוא נשמה בגוף דוקא. ועדיין צ"ע.

(ממכתב כ"ג אייר תש"ב) הערה לאחר זמן:

4) ראה תורת לוי יצחק על הש"ס למס' תענית שם (ע' ו ואילך), שזהו מצד שמדת יעקב הוא ת"ת — תתן אמת ליעקב (ושם ס"ע ז: אמ"ת ליעק"ב הוא תיבות יעק"ב ל"א מ"ת). עיי"ש באריכות. ובשיחת כ' מנ"א תשל"א.

כ"ד ט בת

. . . כיון דאזלינן מיום סגולה כ"ד טבת, הילולא דרבינו הזקן בעל התניא והשלחן־ערוך, אשר בשנה זו מלאו ק"נ שנה להסתלקותו, רצוני להדגיש בהזדמנות זו שרבינו הזקן הי' דוגמא חי', אפילו בחייו הפרטיים (אם אפשר לומר כן) לכל אשר הורה והגה בתורתו, עוד טרם שנתגלה בתור מנהיג ונשיא בישראל. ובהנוגע לענינינו יש לציין ג' נקודות עקריות; ענין העזר לזולת, שהיא בכללות — עמוד הצדקה; הפצת התורה, תורת הנגלה ופנימיות התורה; והבריח התיכון המבריח את שני הענינים האלה, הוא חינוך על פי תורה על טהרת הקדש, שבזה באים כאחד גם הפצת התורה וגם ענין הצדקה, צדקה רוחנית הניתנת למחונכים וצדקה כפשוטה של תמכין דאורייתא.

ובענינים עקריים אלה הי' דוגמא חי' על צד ההפלגה, כידוע מסיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא דיו"ד שבט הבע"ל, מסורת אבות, אשר רבינו הזקן עוד לפני נשואיו התנה שיוכל לעשות בנדוניא כרצונו ומיד