Addenda - sichos and letters 6

1257ו —

ת נ ו כ ה

. . . נ"ח ענינה להאיר בר"ה מקום החשך, גקה"ט (דרושי חנוכה רנ"ט) ונת' בתו"א בד"ה כי אתה נרי שזהו ג"כ ענין דוה' יגי' חשכי דדורותינו עקבתא דמשיחא. וי"ל שבפרט בזמן דחבלי משיח וגזירות קשות ר"ל (סנה' צז, ב) צ"ל ענין דהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה, שזה בא ע"י שעושין רשע בעל תשובה, וכפי' התרגום ופירש"י (ירמי' טו, יט) וע"פ דרז"ל (ב"מ פה, א) הוא ע"י ת"ת לבן ע"ה.

(ממכתב נר ד' דחנוכה תש"ג)

. . . ויהי רצון אשר כיון שזה עתה באנו מיום הבהיר י"ט כסלו, ראש השנה ללימוד החסידות ולדרכי החסידות, וידוע דיוק אדמו"ר הזקן ובנו אדמו"ר האמצעי בלשון ראש ולא תחלה, שהוא כמו הראש שכולל וממשיך בכל האברים, ז. א. בכל ימות השנה, ונמצאים אנו בימי חנוכה שענינם מוסיף והולך, ודוקא על פתח ביתו מבחוץ, אף כי שקעה החמה, הנה כל אחד מאתנו, בתוככי קהל ישראל, ימלא תוכן הפנימי של הנ"ל בפעולות בסביבתו, להאיר בנר מצוה תורה אור ומאור שבתורה, זוהי תורת החסידות, שמחזיר למוטב.

והרי גם זה הוראת ימי חנוכה, שאין להתרשם באם כמות השמן (שמפעפע בכולו) לכאורה רק ליום אחד תספיק, כי על האדם לעשות כל מה שהוטל עליו, וה' הטוב בעיניו יעשה. ואם עושים אליבא דנפשי' — הנה מספיק השמן עד שמכינים שמן חדש, וק"ל . . .

(ממכתב כ"ו כסלו תשי"ח)

. . . והרי נמצאים אנו בימי חנוכה ובאנו זה עתה מיום הבשורה וסגולה י"ט כסלו, ראש השנה לדא"ח ולדרכי החסידות.

ובענין זה — הנה ודאי אשר הסמיכות בזמן — מורה גם על הסמיכות בענין.

וי"ל (בדרך אפשר עכ"פ), בהקדם קושיא הידועה ומובאה בכ"מ, דלכאורה ע"פ ההלכה אשר טומאה דחוי' בצבור, מותר הי' להדליק בנרות ביהמ"ק גם בשמן שנטמא, ואחד התירוצים בזה, שהוא להראות חיבתן של ישראל ושל עבודתם בקדש, אשר בשביל הידור העבודה לתכליתו, אף שגם בלא ההידור עבודה כשרה היא, הנה הקב"ה עושה נס ומשדד את הטבע — והדליקו מפך השמן שמונת ימים.

— עפ"ז מתורץ ג"כ למה הי'*) הנס דחנוכה דוקא בשמן המנורה ולא בענין אחר של ביהמ"ק. ואפילו את"ל שצ"ל בשמן — הרי יש גם שמן דמנחות.

1258וע"פ הנ"ל מבואר ג"ז, דכיון שהנס הי' להראות חיבתן של ישראל הי' במנורה דוקא, שזהו כל ענינה — עדות שהשכינה בישראל (שבת כב, ב). —

והנה מנס זה נשתלשל מצות חובה קבועה לכל אחד ואחת ולכל הדורות — להדליק נרות חנוכה, ובלשון המדרש הידוע, נתבאר ברמב"ן ריש פרשת בהעלותך, נרות אלו אינן בטלין לעולם.

— ואגב להעיר, אשר עפי"ז תבואר ג"כ סיבת הענין בו התיחדה מצות נר חנוכה מכל המצות — שיש בה מהדרין, ומהדרין מן המהדרין.

והטעם כי כשהדליקו אז החשמונאים הנרות בביהמ"ק ודאי שחלה עליהם הדרישה להדר בזה — שמזה משתלשל בנ"ח הגדר דמהדרין מן המהדרין. —

וע"ד כל האמור הוא גם ב(רמז השמן שבתורה, שהוא) חלק הרזין דרזין שבה, שנתגלה דוקא בדורות האחרונים, וכמבואר בכ"מ ומהם גם באגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה וכו', דיש שואלים בזה, ממנ"פ, אם לימוד פנימיות התורה (שמן שבתורה) מוכרח הוא, הרי גם בדורות הראשונים צריך הי' הלימוד להיות חובה ע"ד דורות אלו, וע"כ לומר שאין זה אלא לבני עלי' ולחבריהם לבדם, וכלשון אגה"ק שם.

וע"פ הנ"ל גם זה מובן, אשר ענין של הידור ודבני עלי' [המורה על חיבתן של ישראל, וכמשל רבנו הזקן, איך שהמלך נותן אבן יקרה שבה תלוי' כל חשיבות הכתר שלו בשביל בנו יחידו וכו'], הרי לאחרי הנתינה — נעשה הענין חובה וקבע וענין עיקרי [כמובן גם מהמשל, אשר עתה — בזה תלוי' הצלת נפש בנו יחידו של ממה"מ הקב"ה, אשר כביכול אין מלך בלא עם].

וע"פ הסברה האמורה — מובן עוד ענין ותירוץ קושיא בהנוגע לחסידות חב"ד ביחוד; את"ל שמוכרח הלימוד בהבנה והסברה, למה לא החזיקו בדרך זו כל תלמידי הבעש"ט והה"מ, וכידוע החילוקים בזה, דנהרא נהרא ופשטי' — הרי גם בזה דוגמא האמורה; יש מהדרין ויש מהדרין מן המהדרין, וק"ל.

ומזה עוד דוגמא והוראה, דכמו שהנהגה דמהדרין ומהדרין מן המהדרין היו שתיהן לפני כמה דורות, אבל לאחרי זה הנה, בלשון הרמ"א, המנהג פשוט כמהדרין מן המהדרין, עד"ז הוא גם בהנוגע ללימוד תורתו של הבעש"ט ותלמידיו, שאם בדורות שלפנים הנה כנ"ל נהרא ונהרא ופשטי' ואלה ואלה דא"ח, הנה לאחרי שראו במוחש ההכרח הגמור דלימוד בהבנה והסברה דוקא, וכמו שרווח עתה בנוגע לנגלה דתורה — הנה צ"ל המנהג פשוט ומתפשט ומוסיף והולך שכאו"א ילמוד באופן זה גם פנימיות התורה . . .

(ממכתב ימי חנוכה תשכ"א)