Addenda - sichos and letters 41

1333בין המצרים

. . . במאורעות ימים אלו דחדש מנחם אב, אמרו רז"ל בסיבת החורבן, אשר בית ראשון חרב על מאסה של תורה שלא היתה חשובה בעיני ישראל שבדור ההוא אף שעסקו בה (בבא מציעא פה, ב), ובית שני חרב על עון שנאת חנם (יומא ט, ב).

ולכן מצינו אשר בנין בית מקדש ראשון

— שהיתה קדושתו שלמה, משא"כ בית שני שחסרו בו ארון וכו' (יומא כא, ב) —

נבנה דוקא ע"י שלמה, אשר שלמה הי' שמו כי שלום ושקט הי' בימיו (דה"י כב, ט) אפילו עם אותם העמים אשר נלחם עמהם דוד אביו

— היפך בתכלית משנאת חנם —

וגם לימד תורה את העם והשתדל ע"י ענינים של יראת שמים שיאחזו ישראל בתורה כסיפור רז"ל (עירובין כא, ב)

— היפך בתכלית ממאסה של תורה —

ובכל זמן ומקום הנה כל איש העושה פעולה לזכות את הרבים, מפני אהבת ישראל שבקרבו חנם בלי פני', ובפרט פעולה המביאה סוף כל סוף לחיזוק התורה והיהדות מקרבת גאולתינו ובנין בית המקדש ע"י משיח צדקינו, אשר גם הוא כשיבוא אינו פותת אלא בשלום (ויקרא רבה ספ"ט).

(ממכתב ז' מנ"א תשג"ה)

א

. . . ויהי רצון שתקוימנה ההחלטות בפועל ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, וכדיוק לשון אגרת הקודש להבעש"ט, יפוצו דוקא.

ויקוים בזה, גלתה, לשון גילוי, יהודא, ענין ההודאה בכל הציור קומו: (הפרטית והכללית — כיון שיגיעו המעינות גם חוצה — ע"י שתהי' ההפצה) מעוני, עוצם אתכפיא, ומרוב עבודה, כי היא ישבה בגוים ולכן עבודתם בהתגברות יתירה, ולכן לא מצאה מנוח, ושכרה על שלא מצאה, אשר כל הוא רודפי' כמ"ש טוב וחסד ירדפוני, והשיגוה בין המצרים, מן המיצר כו' עד העלי' לדלית מחשבה תפיסא בי' — וכמבואר בפירוש אדמו"ר הצ"צ ברשימות לאיכה א־

(ממכתב כ"ז תמוז תשי"ט)