1251 םתו. . . ויה"ר אשר ע"י עניני חדש תליתאי זה וחלוק מחודש תליתאי דימי הקיץ, דימי הקיץ הם העבודה בדרך או"י עבודת הצדיקים, משא"כ ימי החורף הוא בדרך או"ח, בע"ת, עבודה דימי הגלות ובפרט עקבתא דמשיחא — כמובן מסד"ה ביהשמע"צ תרפ"ט
1252 נזכה ב"ב ממש לגילוי ביום השלישי יקימנו שזהו ע"י משיח צדקינו — ונעשה ע"י הקדמת יפוצו מעיינותיך חוצה
* לקו"ד ח"ב שיא , א ואילך . המו"ל. י" ט כם 5 ו באגרת הקודש של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"עא ), שכתב בשנת תרס"ב לכבוד חג הגאולה)), כותב בין השאר: „החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו, היום הזה הוא ר"ה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, והיא היא תורת הבעש"ט ז"ל". אחד מיסודות תורת הבעש"ט, אשר כל פרט ופרט שבהבריאה תכליתו היא עבודת הבורא, ולזאת כל פרט ופרט שישנו בעולם מוכרח לנצלו לעבודת הבורא. ואם הדברים אמורים בנוגע לפרטי כל הבריאה, בנוגע לכל פרטי האדם החיר הנבראים, על אחת כמה וכמה. זאת אומרת אשר כל הכחות והכשרונות שחנן הקב"ה את האדם צריך לנצלם בכדי לשמש בהם את קונו. ואשר לזאת, צריך ליזהר ביותר שלא לחשוב מחשבה בטילה, לדבר דיבור בטל ולעשות מעשה בטל, כי כשחושב, מדבר או עושה ענינים בטלים, הרי אינו מנצל את הכח שנתן לו השי"ת לחשוב, לדבר ולעשות דבר וענין של תכלית, ומאבד הוא ח"ו את בריאתו של הקב"ה לבטלה. ולזאת מובן בפשיטות, אשר מחשבותיהם דיבורם ועשייתם של הצדיקים, מקיימי רצון הבורא בתמידות, הם בתכלית הזהירות והדיוק.
א פּאַקסימיליא מהמכתב נדפס בקונט' ומעין ע' 17. היום יום בתחילתו. וראה גם קובץ ליובאַוויטש שנה א' חו' ה ע' 88.
— עיין בשיחת שמח"ת ר"ץ אות לב ואיל* — שהוא גילוי אור החסידות, ובפרט אחרי המאסר בפב' שיצא לחירות ביום השלישי, יום שהוכפל בו כי טוב טוב לשמים וטוב לבריות (קדושין מ, א) שזהו הדיוק חוצה דוקא
ולהעיר מסש"ב פל"ב נק' בשם בריות כו' * לקו"ד ח"ב שיא , א ואילך . המו"ל. י" ט כם 5 ו באגרת הקודש של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"עא ), שכתב בשנת תרס"ב לכבוד חג הגאולה)), כותב בין השאר: „החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו, היום הזה הוא ר"ה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, והיא היא תורת הבעש"ט ז"ל". אחד מיסודות תורת הבעש"ט, אשר כל פרט ופרט שבהבריאה תכליתו היא עבודת הבורא, ולזאת כל פרט ופרט שישנו בעולם מוכרח לנצלו לעבודת הבורא. ואם הדברים אמורים בנוגע לפרטי כל הבריאה, בנוגע לכל פרטי האדם החיר הנבראים, על אחת כמה וכמה. זאת אומרת אשר כל הכחות והכשרונות שחנן הקב"ה את האדם צריך לנצלם בכדי לשמש בהם את קונו. ואשר לזאת, צריך ליזהר ביותר שלא לחשוב מחשבה בטילה, לדבר דיבור בטל ולעשות מעשה בטל, כי כשחושב, מדבר או עושה ענינים בטלים, הרי אינו מנצל את הכח שנתן לו השי"ת לחשוב, לדבר ולעשות דבר וענין של תכלית, ומאבד הוא ח"ו את בריאתו של הקב"ה לבטלה. ולזאת מובן בפשיטות, אשר מחשבותיהם דיבורם ועשייתם של הצדיקים, מקיימי רצון הבורא בתמידות, הם בתכלית הזהירות והדיוק.
א פּאַקסימיליא מהמכתב נדפס בקונט' ומעין ע' 17. היום יום בתחילתו. וראה גם קובץ ליובאַוויטש שנה א' חו' ה ע' 88.
— והוא ע"י זה האיש שני־אור אור כי טוב ופועל בעצמו ב"פ אור בגימט' אהבה גו'* בכל מאדך (עיין שיחת כ' כסלו צ"ג אות יז) והכלי לזה ואהבת לרעך.
(ממכתב ב' ס"ז לחודש כסלו תש"ד)
* לקו"ד ח"ב שיא , א ואילך . המו"ל. י" ט כם 5 ו באגרת הקודש של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"עא ), שכתב בשנת תרס"ב לכבוד חג הגאולה)), כותב בין השאר: „החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו, היום הזה הוא ר"ה לדא"ח אשר הנחילנו אבותינו הקדושים זצוקללה"ה נ"ע זי"ע, והיא היא תורת הבעש"ט ז"ל". אחד מיסודות תורת הבעש"ט, אשר כל פרט ופרט שבהבריאה תכליתו היא עבודת הבורא, ולזאת כל פרט ופרט שישנו בעולם מוכרח לנצלו לעבודת הבורא. ואם הדברים אמורים בנוגע לפרטי כל הבריאה, בנוגע לכל פרטי האדם החיר הנבראים, על אחת כמה וכמה. זאת אומרת אשר כל הכחות והכשרונות שחנן הקב"ה את האדם צריך לנצלם בכדי לשמש בהם את קונו. ואשר לזאת, צריך ליזהר ביותר שלא לחשוב מחשבה בטילה, לדבר דיבור בטל ולעשות מעשה בטל, כי כשחושב, מדבר או עושה ענינים בטלים, הרי אינו מנצל את הכח שנתן לו השי"ת לחשוב, לדבר ולעשות דבר וענין של תכלית, ומאבד הוא ח"ו את בריאתו של הקב"ה לבטלה. ולזאת מובן בפשיטות, אשר מחשבותיהם דיבורם ועשייתם של הצדיקים, מקיימי רצון הבורא בתמידות, הם בתכלית הזהירות והדיוק.א פּאַקסימיליא מהמכתב נדפס בקונט' ומעין ע' 17. היום יום בתחילתו. וראה גם קובץ ליובאַוויטש שנה א' חו' ה ע' 88.ב אגרת קודש זו אשר בה הוכרז על י"ט כסלו בתור ר"ה לחסידות עשתה בשעתה רושם עז בכל תפוצות ישראל, וגם גדולי הדור ההוא כמו הגר"ח מבריסק והגרח"ע מווילנא התייחסו לזה בהדרת הכבוד. — ראה קונט' ומעין שם.