Addenda - sichos and letters 3

1250והטעם לחילוקים הנ"ל, י"ל: כיון שברגע שנעשה גדול — נתחייב בכל המצות, מוכרח, אשר קודם לזה יתעסק בתלמוד שהוא המביא לידי מעשה, והכנה לענין דגדלות שייכת רק במי שגדל במקצת, וכיון שהכרח זה הוא רק מצד ענין המעשה — אפשר מצות ת"ת לשלימות בגדולים לחוד ג"כ.

משא"כ ענין מצות מילה הוא — ברית עם הקב"ה, חלישות החומר והתאוה (מו"נ ח"ג ספמ"ט, הועתק בבחיי ס"פ לך) תחילת כניסת נפש הקדושה (שו"ע אדה"ז מהד"ב סוס"ד. ועייג"כ ד"ה אני לדודי, ה'תש"ט), כדי שיוכל לעמוד נגד נה"ב דמלך כסיל הבאה תיכף כשננער לצאת ממעי אמו — לכן אין נוגע בזה ענין הגדלות, ואדרבה אהני' לי' שטות דקדושה נגד רוח שטות שע"י עובר עבירה, וע"ד מש"כ הרמב"ם בהל' דעות פ"ב, ה"ב (עייג"כ קונט' ומעין מ' כו־ז). ומוכרח להיות בסמיכות לשעה שננער לצאת ממעי אמו, כמובן (עיין במו"נ שם; וכאילו הוא עדיין בבטן עד סוף שבעת ימים ואז ימנע מרואי אויר העולם, עכ"ל. ועייג"כ זח"ג מג, ב. דב"ר רפ"ו).

וזוהי ג"כ העבודה דחודש אלול — ר"ת ומל ה"א את לבבך ואת לבב (בעה"ט דברים ל, ו). עבודה שלמע' מטו"ד, ועי"ז בקשו פני (דנפש דקדושה) את פניך ה' אבקש, ברית עם הקב"ה.

(ממכתב א' אלול תשי"ג)

ו י ר א

. . ידועה הדגשת כ"ק רבנו הזקן, בעל התניא והשלחן ערוך — אשר השנה היא שנת הק"ן להסתלקותו — כי צריך להפש — ואם מחפשים מוצאים — הוראות בפרשת השבוע למאורעות השבוע. ובפרשת שבוע דנן, השייכת ליום פתיחת הועידה, מסופר על דבר לידת יצחק אבינו, שהיתה למעלה מדרך הטבע, וסמוך לזה — על דבר האמצעים בדרך הטבע שהי' הכרח לנקוט בהם כדי להציל את יצחק מהשפעה לא טובה. והרי בתורה גם סמיכות הענינים — תורה — הוראה היא.

והנה אין לך סמוכין יותר מנשמה וגוף החבוקים ודבוקים זו בזה, עד שקיום הנשמה והגוף באדם מישראל — חד הוא.

ובעוה"ר בכל דור ודור עומדים עלינו, מי נגד הגוף ומי נגד הנשמה, שרוע זה כרוע זה, אף שיש חילוק עקרי ביניהם, כי כל זמן שהגוף קיים ישנו ענין התשובה. אבל לאידך, הסכנה מאויבינו בנפש — גדולה מסכנת אויבינו בגוף, מאחר שלא תמיד היא גלוי' כל כך לעיני בשר, כמובן וגם פּשוט. ולא עוד, אלא שהמתקוממים על קיום הגוף הם באים מחוץ, משא"כ המתקוממים על קיום הנשמה וערכי הנשמה — הם גם מבית וגם מחוץ, וקשה הסכנה מבית. וכן מוצאים אנו במעשה אבות סימן לבנים, כמסופר בפרשה ובמדרש1251בדבר נסיונות אברהם אבינו עקב מזימות נמרוד ועוג ואבימלך וכו', וגדול מהם הנסיון בשילוח ישמעאל והגר, שכאן היתה הסכנה מאלו שהיו בביתו של אברהם. ומשום כך, אף שלידתו של יצחק היתה למעלה מדרך הטבע, הנה בהנוגע להדרכתו והנהגתו לא הי' יכול לסמוך על הנס, והי' מוכרח לנקוט באמצעים בדרך הטבע, אמצעים חריפים היפך מדתו של אברהם אבינו היא מדת החסד, אף שמדה זו היתה עיקר גדולתו ומהותו, עד שהקב"ה אמר לו אל ירע בעיניך וגו', כי (דוקא עי"ז) ביצחק יקרא לך זרע.

ומכאן ההוראה שאין לירתע מפני אלו הטוענים שלמען השלום, או האחדות כלפי חוץ וכו', יש לשתוק ולהבליג, ולא לאחוז במלחמת מגן ואין צריך לומר במלחמת תנופה נגד המהרסים ומחריבים. ולא היא, ואדרבה. עת לעשות היא, להגן וללחום מלחמתה של תורה, תורת אמת, שאמת פירושה שאין בה פשרות. ולא די בהגנה בלבד, אלא צריך ססוף להציל גם נשמות התועות ולהעמידן על דרך האמת, דרך התורה והמצוות בחיי היום־יום, ובנקודה העקרית — לחזק ולהרחיב את חינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקדש, חנוך מסורתי אמתי בלי פשרות.

ויהי רצון אשר חפץ ה' בידם יצליח לאזור חיל במלחמתה של תורה ומצוותי', מלחמת מגן ומלחמת תנופה כנ"ל, אף כי בדרכי התורה שדרכי' דרכי נועם, למען הציל נפשות בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אשר כל נפש מהם — עולם מלא היא.

(ממכתב י' מרחשון תשכ"ד)

. . . אמרז"ל בסדרה זו (ב"ר ספנ"ג) זרוק חוטרא לאוירא אעיקר' קאי פי' (כן פי' מהרז"ו במד"ר פ"כ, סכ"ג, ושאר הפי' צע"ק) שנופל וקאי על צד העב שאצל השורש, ולמדנו מזה שני דברים א) שאף שהוא מטה יבש וזה זמן רב שנכרת משרשו בכ"ז אפשר לעורר בו מקורו ושרשו, ב) שצריך המטה סיוע בזה, והסיוע הוא שמפריעין מנוחתו, מגביהין אותו מן הארץ וזורקין אותו באויר, ועל כל אחד כפי יכולתו . . לעסוק ולהשתהל בסיוע זה.

(ממכתב 7' י"ב לחודש חשון ה'תש"ד)

תו

ם

. . . ויה"ר אשר ע"י עניני חדש תליתאי זה

וחלוק מחודש תליתאי דימי הקיץ, דימי הקיץ הם העבודה בדרך או"י עבודת הצדיקים, משא"כ ימי החורף הוא בדרך או"ח, בע"ת, עבודה דימי הגלות ובפרט עקבתא דמשיחא — כמובן מסד"ה ביהשמע"צ תרפ"ט