Addenda - sichos and letters 23

1294פנימיות התורה אילנא דחיי (כמשנ"ת בקונטרס עץ החיים לבעל ההילולא) כי עיקר בירורה בדרך מלמעלמ"ט ולא ע"י התלבשות (שזהו ג"כ אחד מהחילוקים העיקריים שבינה ובין תורת המוסר).

והפצת המעינות של תורה זו חוצה ביתר שאת ויתר עוז הוא ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הנשיא שנכתר ביום ב' ניסן, ואכמ"ל.

ויה"ר אשר ביום מסוגל זה יהי' כל אחד ואחת מאתנו כלי להמשיך ולקבל השפעות נשיאנו הכ"מ בגו"ר. ובניסן זה ממש יקויים יעוד רז"ל^א) בניסן נגאלו בניסן עתידים להגאל ע"י מ"צ בב"א.

(ממכתב כ"ח אדר תש"י)1295שאז יכול ליהפך לדם ובשר באדם ולהוסיף בו כח לעבודת ד' עי"ז ולא לגרום נפילה ח"ו.

בהמה נבראת מן העפר ואינה יכולה להגבי' א"ע כלל מן הארץ, אם לא אשר מי שהוא יגביהנה. ובעבודה; הגוף ונה"ב, אשר עיר פרא אדם יולד (איוב י"א, י"ב) ויצר לב האדם רע מנעוריו משעה שננער ויוצא לעולם (ירושלמי ברכות־פ"ג, ה"ה) ולכן לכ"ע צריך שחיטה — שענינה כנ"ל — כי זהו כל ענין ירידת הנשמה למטה. שא"צ תיקון לעצמה כ"א לתקן הגוף (סש"ב פל"ז).

עוף נברא מן הרקק — מים ועפר — ופורח באויר מזמן לזמן, אלא שצריך לנוח בארץ כי נעשה עיף ויגע ע"י עפיפותו (ועי' ב"ר פל"ט הובא בתוד"ה כנפי' שבת מט, א).

ובעבודה; נפש השכלית שהיא ממוצע בין נה"ב ונה"א (לקו"ת ד"ה אם בחקתי השני, ונתבאר ענינה בארוכה במאמרי חג השבועות תש"ב) ויכולה להשיג בעניני אלקות אף שמהותו שכל אנושי ע"י שנפש האלקית מתלבש בו.

ולכן יש פלוגתא אם צריך שחיטה אבל הפס"ד דצריך שחיטה.

דגים נמצאים תמיד במקום חיותם ומיד שפורשים מתים (ברכות סא, ב).

ובעבודה: נפש האלקית שגם בשעת החטא היתה באמנה אתו ית' עם מקור החיים חיי האדם אלא שהוא ממשל המלך וכו' (סש"ב ספכ"ד).

ולכן שחיטה אין צריך כי נמצא במקום חיותו אבל צריך אסיפה, כי ע"י התלבשות בגוף ועבודת הבירורים הנפש וכוחותי' בעניני עוה"ז וצריך לאספם ולקבצם,

— ובדקות יותר י"ל: עוף — נר"נ פנימיים, דג — חי' יחידה, מקיפים, ואכמ"ל —

ויה"ר אשר ע"י שחיטת היצר עתה ע"פ מרז"ל (סנה' מג, ב) נזכה במהרה להיעוד (סוכה נב, א) לע"ל מביאו הקב"ה להיצה"ר ושוחטו.

והוא יחיינו ויקיימנו ויאסוף גליותינו ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש . . .

(ממכתב כ"ה תשרי תשנ"ח)

א

. . . על יסוד מרז"ל דדברי תורה הם כפטיש יפוצץ סלע וכמה פנים לתורה עוי"ל — בקיצור — ענין המליקה בעבודת האדם, וע"פ המבואר בתורת החסידות.

1296מליקה היא מן העורף, היינו שמתחיל בהפרדת הראש מן הגוף ובפרט הלב, מן העורף ורק אח"כ בא לסימנין.

בעבודה חילוק דפנים ועורף; פנים עבודה שע"פ טו"ד, שהלב ובמדותיו מתנהג ע"פ הוראת המוח שבראש.

עורף, קשה עורף שצריך להשתמש בענין קב"ע וכפי' בעל כרחו של הלב כדי שתהי' הנהגתו כדבעי למהווי.

עוף ובהמה בעבודה שזהו בינונים ורשעים, (ודגים הם בחי' צדיקים כמ"ש בכ"מ, אשר באדם גופא ג' בחי' צדיקים בינונים רשעים, זהו נפה"א נפש השכלית והגוף ונה"ב . .) והנה נתבאר בתניא (פי"ב י"ג ועוד) אמיתית תואר בינוני ורשע, שאף הבינוני לא עבר עבירה מימיו והרע שבחלל השמאלי אינו יכול להוציא תאותו מכח אל הפועל מפני שמוח שליט אצלו על הלב מ"מ הרע הוא בתקפו וגבורתו אצלו ואדרבה נתחזק יותר במשך הזמן, ולכן צ"ל העורף, הכח דכפית מדותיו מבלי הכנס בטענות שכליות עם הרע בשלמות ומן המוכן אצלו, ובפרט שלפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב ואור הנשמה והשכל אינו מאיר כ"כ והעצה לזה הם רק ביטושים ולהרעים על היצה"ר (עיי"ש פכ"ט), ואצ"ל אשר בבהמה, רשע שהרע יש לו אחיזה גם באותיות דמחדו"מ שלו דומם שבנפש שזקוק לקב"ע דומם שבעבודה, ואם טרם ששחט הבהמה פסק אצלו כח הקב"ע — הבהמה טרפה (עי' חולין יט, ב) והנה בד"א בחוץ אבל כשמקריב העוף לקרבן בביהמ"ק, ששם היו הנשמות מתבטלות כנר בפני האבוקה, שאין לו רצון וחפץ אהר כלל שזהו ענין השתחוואה פנימית, צ"ל אתעדל"ת מעין אתעדל"ע, עבודתו ג"כ בבחי' פנים בשלמות לפי מדרגתו (משא"כ בבהמה כי לפום גמלא שיחנא) ולכן מולק מצד העורף ונשאר רק פנים, ואז מסיים בסימנין, והוא דוקא בעצמו של כהן ולא ע"י שכהני שלוחי דרחמנא נינהו, ששלוחו כמותו, כי ע"י עבודה בבחי' פנים נעשה יחוד פב"פ — ובזה יובן מה ששחיטה כשרה בזר משא"כ מליקה — ומשחרב ביהמ"ק יש מעין זה בשעת התפלה ות"ת שביהכ"נ וביהמ"ד נקראו מקדש מעט.

ביאור ויסוד לכהנ"ל יובן ממ"ש בסש"ב פי"ב: „כ"א בעתים מזומנים כמו בשעת ק"ש ותפלה שהיא שעת מוחין דגדלות" ובפי"ג ובתורת ה' חפצו כו' כבשעת ק"ש ותפלה ושם בסוף הפרק מוכח דאהבת הבינונים בשעת התפלה היא מעין עבודת הצדיקים לקו"ת ד"ה מזמור שיר חנוכת הא' ס"ג דרושי עמלק ועוד . . .

(ממכתב יום ג' י"ב לחדש סיון, תשג"ה)