Addenda - sichos and letters 51

1359שאלו לחכמה כו' א"ל חטאים תרדוף רעה, כי עפ"י שכל והבנה, הרי מהסיבה שהיא החטא, בא בדרך ממילא המסובב שהוא הרעה. ואמר סתם רעה, כי איכות וכמות הרעה דהמסובב, תלוי באיכות וכמות הסיבה שהיא החטא.

שאלו לנבואה, שענינה התקשרות בהשכינה, וא"כ החוטא, (אפילו בשוגג), נפסקה זו ההתקשרות, (כי גם השוגגים צריכים כפרה), ולכן א"ל הנפש החוטאת היא תמות, כיון שע"י חטא איזה שיהי', הרי עכ"פ נפסקה דביקותה בהשכינה, מקור החיים. יעויין מורה נבוכים ח"ב מפרק ל"ד ואילך בענין הנבואה.

שאלו לתורה א"ל יביא אשם ויתכפר לו, כי התורה שהיא חכמתו של הקב"ה, והיא למעלה גם מנבואה, שלכן אין הנביא רשאי לחדש דבר וכו', לכן נרגש בה הפגם יותר מבחכמה ונבואה, ובמילא גם מיתה מצד עצמה לא תכפר, ורק מפני שתורת חסד היא, והקב"ה נותן יד לקבל שבים, ומביא בחשבון שאין אדם חוטא אלא א"כ נכנסה בו רוח שטות, היא עשתה מעשה בהמה, לכן יש בתורה עצה לכפרה, והעצה היא ההדגשה שלא עשה החטא אלא מצד היותו (אז) כבהמה, ובקרבנות גופא תפיס אשם דוקא, וי"ל משום דבזה נכללו כל אופני החטאים מספק שוגג ועד מזיד. ועוד טעמים יש לומר בזה.

שאלו להקב"ה וכו' כי*) אף שהפגם נרגש שם ביותר, אבל לאידך גיסא מי יאמר לו מה תעשה, ואם רבו פשעיך מה תעשה לו וגו'. אלא שצריך לעורר בנפשו ג"כ מדריגה כזו שהיא למעלה מחשבון, וזהו לעשות תשובה, שענין התשובה הוא שנהפך מהקצה אל הקצה, וכל' הרמב"ם שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלה עוד, ובזה מעורר ג"כ למעלה ובמצבו — ענין שנהפך מהקצה אל הקצה, אשר תחת שהי' בבירא עמיקתא, שאין למטה מזה וכנ"ל שהפגם נרגש ביותר, הנה ע"י התשובה עולה לאיגרא רמה, שאין למעלה מזה, כי במקום שבעלי תשובה עומדים אפי' צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם, ואכמ"ל.

(ממכתב ח תשרי תשי"ב)

0

שבת תשובה

עבודת התשובה היא מפנימיות הנפש, ובפרט מהימים שמר"ח אלול ואילך, שהעבודה בהם היא — „בקשו פני". ובכ"ז יש בה כמה מדירגות: תשובה שבחודש אלול, בי"ב ימים שמח"י אלול עד ר"ה^א), בימי הסליחות, בר"ה, בעשי"ת, ביו"כ ובד' הימים שבין יו"כ לסוכות. וכל בחי' אלו נחלקות בכללות לב'*) סוגים: תשובה תתאה, שענינה תיקון הפגם וכו', ולכן היא במרירות, ותשובה עילאה שענינה, בכללות, השבת הנפש למקורה (ראה לקו"ת ר"פ האזינו), ולכן היא בשמחה (ראה אגה"ת פ"י).

1360אחד ההפרשים שבין ב' סוגים אלו: בתשובה תתאה צריך להיות ענין הוידוי, בשביל עקירת החטא (ראה דרמ"צ לח, ב), משא"כ בתשובה עילאה. כי בבחינה זו אין מלכתחילה נתינת מקום לפגם כו'.

ומזה מובן שהתשובה בר"ה ובשבת^ב) תשובה — שאין אומרים אז וידוי^ג) — הוא בכלל בחי' תשובה עילאה.

(ואין לזה סתירה ממה שאומרים וידוי ביו"כ, אף שהתשובה דיו"כ, שבת שבתון, היא בחי' תשובה עילאה — כי לפעמים קשה לפעול עקירת החטא בדרך ממילא, ע"י תשובה עילאה, ולכן ביו"כ יום האחרון של עשי"ת, משתדלים לעקור את החטאים בכל המיני אופנים. — וע"ד הטעם על מה שאומרים א"מ בנעילת יו"כ כשחל בשבת (שו"ע אדה"ז סתרכ"ג סעיף ט)).

וגדולה מעלת שבת על ר"ה, שבר"ה מתודים בלחש בשעת התקיעות (כי השטן מעורבב אז — שו"ע אדה"ז סתקפ"ד, ס"ג). הרי שגם בר"ה ישנו (בלחש, בהעלם עכ"פ) מציאות הפגם). משא"כ בשבת, שאין אומרים וידוי (אפילו בזמן דרעוא דרעוין, שאין אז חשש לקטרוג כו'), כי אין שם מקום אז לפגם כו', אפילו בהעלם.

בתלתא זמנין הוה חזקה. וכשהקביעות דר"ה הוא ביום ה' וביום ו', הרי העבודה דתשו"ע היא שלשה ימים רצופים. ומזה ממשיכים הכח על התנועה דתשו"ע — שלא יהי' שום שייכות ונתינת מקום כלל לחטא — במשך כל השנה.

(משיחת שבת תשובה תשח"י)