Addenda - sichos and letters 28

1302היתה מצד אתערותא דלעילא, משכני. וספה"ע — אתערותא דלתתא, אחריך נרוצה.

ואף שהגילוי הבא מלמעלה הוא נעלה יותר מהגילוי שנמשך ע"י עבודת האדם, כי הנברא בעבודתו יכול להגיע רק עד שרשו (ובפרט שהעבודה דספה"ע הוא קודם למ"ת), שלכן הגאולה דחודש ניסן היתה מ"בכבודו ובעצמו", וחודש אייר נקרא בשם „זיו" (הארה ולא עצמות) שבו נולדו זיותני עולם (ר"ה יא, א)

— הם האבות (שזהו ג"כ מה שאייר ר"ת^ג) אברהם יצחק יעקב רחל), שהמצות שלהם ריחות היו (שהש"ר פ"א) —

מ"מ בנוגע לעבודת האדם, הגילוי הבא מלמעלה אינו פועל אתהפכא בנה"ב, והעבודה הוא רק אתכפיא (שלכן יצי"מ היתה בדרך בריחה. תניא פל"א), משא"כ מצד עבודת האדם נעשה אתהפכא. (ראה לקו"ת ויקרא ג, א. במדבר ג, א).

ולכן, בפסח ראשון — ניסן — חמץ אסור בבל יראה ובל ימצא, כי מאחר שמדותיו אינם מבוררות עדיין צריך ליזהר ביותר מהרע, דוגמת הבעל תשובה שצריך לומר אי אפשי (לקו"ת ואתחנן ט, ד) משא"כ בפסח שני — אייר (אבות — הן הן המרכבה) — הוא דוגמת הצדיק שצריך לומר אפשי. ואף שפסח שני הוא באמצע ימי הספירה ונשארו בו עדיין מדות שצריך לבררם, מ"מ באותן המדות שכבר בירר אותן, הוא בחי' צדיק.

(ממאמר ד"ה קדושים תהיו תשכ"א)1303לע"ל אני מרפא מחיצה זו, כי לא תצטרך המחיצה דגל הנ"ל כלל. ורשב"י מקור גילוי רזין דאורייתא בירר מחיצה זו (ועיקר הגילוי יהי' לע"ל), כי רשב"י האיר בו מבחי' אור היותר שלם, אורו של משיח.

— עיין בכל זה סידור שער הל"ג בעומר וביאורו. ד"ה חייב אדם לברך — תרל"ח פכ"ה ואילך —

ואופן היציאה מן הגלות והביאה לימות המשיח כבר גילו רז"ל אשר בגין דעתידין ישראל למיטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזהר, יפקון בי' מן גלותא ברחמי. ומענה המשיח לרבינו הבעש"ט נ"ע אשר כשיפוצו מעינותיך חוצה אז יבוא.

וכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ביאר מענה זה בארוכה, אשר תורת הבעש"ט נ"ע — איז דאָס די כלי צו דעם גילוי אור פון גילוי המשיח. תורת רבינו הבעש"ט נ"ע און די עבודה טהורה בבירור וזיכוך המדות, וועט זיך, סוף כל סוף, צעשפּרייטען, אַז אַלע וועלן דערקאָנען דעם אמת, און אויך די וואָס געפינען זיך אין חוצה, איז דער מסירת נפש פון זייערע עלטערען און זיידעס וועט זיי אויפוועקען.

— עיין בכל זה זח"ג קכד, ב. אגה"ק של הבעש"ט ע"ד עליית הנשמה בשנת תק"ז. שיחת שמח"ת ת*) —

ועלינו כלנו לדעת ברור, אשר כל פעולה ופעולה, כל השתדלות והשתדלות להפיץ המעינות חוצה — מאירות את חשך הגלות ומקרבות ביאת וגילוי המשיח. ואין די מילים לתאר כמה קשה אף רגע אחד יותר בגלות, וכמה יקר אף רגע אחד נוסף בגילוי משיח.

ובגילוי משיח צדקנו בב"א, אשר אז ירפא הקב"ה את המחיצה שבין עליונים לתחתונים כנ"ל, ויקיצו וירננו שוכני עפר, הנה כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר הורה לנו הדרך והמסילה בה נעלה, יבוא בראשינו, בראש כל תלמידיו חסידיו מקושריו והשייכים אליו, להוציאנו מן המיצר ולהביאנו למרחב י־ה בגאולה האמיתית והשלימה . . .

(ממכתב פסח שני ה'תש"י)

*) לקו"ד ח"ב שט. ב ואילך. המו"ל.

. . . ובעמדנו ביום הילולא דרשב"י, אשר ענינו ופעולתו הי' להמשיך להתנאים וכו' פנימיות התורה — וגם ההעלם שמצ"ע אינו שייך לגילוי — כמבואר בדא"ח, ולא עוד אלא שפתח אז צנור ההשפעה בזה, לכתחלה בדורו עד אשר אפילו ינוקי גילו סתרי תורה.

1304ולאחר זה בפרט — כדברי רשב"י — כד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא.

הרי עת סגולה היא להתעוררות ולתוספת אומץ בגילוי והפצת פנימיות התורה שבדורינו נתגלתה במעינות החסידות ותורתה.

כי הרי ביום הילולא דילי' הי' מאיר בו מבחי' תכלית שלימות רוחו, שהי' שרשו מבחי' משה ומבחי'*) משיח, והימים האלה (כשהם) נזכרים (ה"ה) ונעשים (ההמשכות וההשפעות), וכידוע פירוש האריז"ל על הכתוב.

— ויהי רצון שיעשה כאו"א בזה לפום שיעורא דילי' ולהמשיך מהתעוררות ותוספת זו בכל השנה כולה ומתוך שמחה,

שגם בזה מיוחד יום הסתלקות דרשב"י דוקא — וכמבואר בכ"מ שהוא דלא ככל יום וכו' כי אם אדרבה צ"ל בשמחה . . .

(ממכתב ל"ג בעומר תשכ"א)