רמח, ד

בזהר דבינה דאצי' נק' אימא עילאה^פ [ו]כמ"ש אם עמ' 728 ּ הבנים שמחה^פא וכתיב כי אם לבינה תקרא^פב כו', דמשמע שהמדות דז"א נק' בנים שנולדים דרך תולדה מן הבינה, היינו מפני שבתחלה הי' בבחי' עיבור במעי אימ[ו] ועד"מ הולד שבמעי אמו [ונולד לחוץ] שביציאתו לחוץ א"צ לאמו כלל כי מדותיו מתנהגי' ע"פ שכל עצמו ואז מה שבינתו מנהיג מדותיו לא נק' אם כלל כי רק מעביר בעלמא כנ"ל וד"ל (וכמדות שבאדם התחתון שעיקר מציאותם כבר נמצאו בטבע מעצם הנפש רק שהשכל בחי'^פג מנהיג[ם] בלבד [כנ"ל^פד. ו]כך למעלה הרי אמרו באדר"ז דז"א בעתיקא עצמ[ו] אחיד^פה [ו]הוא למעלה גם מבחי' או"א, כי הרי בחי' מוחי' דאבא ואימא אינם נמשכים רק מבחי' המזלות^פו דא"א מזל^פז ונוצר מזל ונקה כו'. וגם או"א עצמ[ן] שנק' חו"ב^פט תרין^צ כו'^פח והוא כמו מוח ההבנה ומוח התפיסא כידוע^צא אינם מקבלים רק מבחי' מו"ס דא"א^צב ) שהוא כמו בחי' המשכיל ההיולי שבאדם כידוע^צג. אבל ז"א שהוא בחי' ו"ק דז"א מצד עצם טבעם ומהותם זולת הוראת השכל בבחי' ע"י עצמו אחיד כו', והיינו בבחי' [ה]ג"ר דע"י שהן מתנשאים מימות עולם דא"א ודז"א ולכך נאמר ע"י מלשון המעתיק הרים^צד כו'. כי ידוע ההפרש במדות דא"א שמתלבשי' בנאצלי' כידוע דאו"א מלבישים לזרועות דא"א^צה ועז"נ שאל נא לימים ראשונים^צו כו', אבל בחי' ג"ר דע"י בלתי מתלבשים בנאצלי' ומתנשאי' מימות עולם דא"א שנק' ו' ימי בראשית כו'. אך ו"ק דז"א למטה לכאורה שרשם רק במדות דא"א שלמעלה מבחי' חו"ב ונק' ימי קדם^צז או הרי קדם^צח, כידוע שהם המדות שלמעלה מן השכל אלא מצד טבע העצמי וכמו אה"ר שברצון כו', אך באמת שרשם יותר למעלה והוא [ב]בחי' פנימי' דע"י כנ"ל. והטעם יובן ע"פ הנ"ל גם בשרש ענין המדות הטבעי' שהוא רק אהבת עצמו בלבד והמופת מחולי המ"ש כו' כנ"ל, ואהבת עצמו שהוא אהבת חיים היינו מה שהנפש אוהבת עצמה ע"כ תאהוב כל [ה]דברים הטובי' [לה ולנפשה] ותשנא כל דברים המזיקי' לה ורע לה, ואין צריך שכל וטעם כלל למאוס ברע ולבחור בטוב כו' רק שהשכל מברר יותר את הטוב ואת הרע כו' כנ"ל באריכות.

והנמשל מזה יובן למעלה ג"כ בשרש בחי' המדות הטבעי' שברצה"ע שנק' א"א שלמעלה מן השכל שנק' חכ' ובינה כו' שהוא ג"כ בא מאהבת המאציל א"ע כבי' עד"מ שאדם אוהב חיי נפשו כו'. ולמעלה בחי' אהבה זו בחי' א"ס ממש ולכך

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org