עמ' קעח ּואתה הרם את מטךא ונטה את ידך על הים כו', כתיב הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, וי"ל למה התחלת הפסוק מדבר בלשון עבר שכבר הפך ים ליבשה כו' ובסופו מדבר בלשון להבאד שם נשמחה בו והל"ל שם שמחנו בו. ועוד י"ל מארז"ל ראתה שפחה על היםה מה שלא ראה יחזקאל כו' מה ענין הנבואה [על הים], אם בא לספר בשבחם שהיתה הנבואה בהם מקטנם ועד גדולם מהו דראתה שפחה על הים דוקא הלא יחזקאל היתה נבואתו גם [כ]שלא [הי'] על היםו כו', ואם בא להגדיל הנס של קי"ס מהו ענין הנבואה לקי"ס הלא כמה נסים נפלאים נעשו ולא הי' התגלות הנבואה עי"ז כו'. ובאמת יש להבין כל עיקר ענין קי"ס מהו שציוה ה' להם לחזור מן הדרך זכו' וישובוח כו' בכדי שירדפו אחריהם בים דוקא כו'. אך הענין הוא דמבואר בזהר דים ויבשה הוא למעלה עלמא דאתכסיי' ועלמא דאתגלייאט כו'. וביאור הדברים הנה ידוע דמח' ודבור הם משל להבין ענין ההעלם ו[ה]גילוי בהיות כי אנו רואים שכל מה שיחשוב האדם באותיות המח' מתגלה בדבור ליש ודבר מה בקול גשמי ונק' אותיות המח' בשם העלם והדבור הוא המגלה את העלם המחשבה לזולתו יכו'. כמו"כ יובן הכלל בכל השתלשלו' עו"ע באבי"ע הוא ע"ד העלם וגילוי שהעילה הוא העלם העלול והעלול הוא הגילוי מן ההעלם, וכשהעלול הזה משפיע למטה הימנו הוא בבחי' העלם לגבי', וכן עד"ז כל העלוליםיא התחתון הוא בחי' גילוי [ל]עליון וגילוי העליון הוא העלם [ל]תחתון כו', כי [מ]מדריגה למדריגה עד רום המעלות משתלשל עד"ז מהעלם לגילוי ונק' בשם ים ויבשה עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגלייא וכל מה שיש ביבשהיב כנגדן יש בים