קצד, ד

כאיש אל רעהו^תקלט כו' (וארז"ל דשכינה הי[תה] מדברת מתוך גרונו של משה^תקמ מאליו כו', דהיינו מה שבחי' המל' הנק' שכינה^תקמא הי' בגילוי נבואה במראה לבד לנביאים, הי' גילוי שכינה זה רק בגרונו של משה כו').

ושרש הענין הוא לפי שהי' שרש נשמת משה בחי' מ"ע שלפני הפרסא המפסיק כמ"ש בו כי מן המים משיתיהו^תקמב (וידוע בענין אמ"ר אור מים רקיע^תקמג דכ"ז הוא בבחי' המ"ע^תקמד דתוה"ק שהיתה תחלה כלולה בעצמותו ית' ממש ונק' אור עצמ[י] מאור עצמו' א"ס ב"ה (כמו עצם כח המשכיל בו^תקמה שכל בנפש האדם שנק' נפש השכלי' וכמו הוא המדע^תקמו כו'), ועוד^תקמז שנתלבש אור העצמו' דתו' בלבוש ונק' משל הקדמוני כמו עוטה אור כשלמה שזהו הי' דוקא ע"י משה^תקמח כמ"ש משה ידבר^תקמט כו'), וע"כ אין בחי' הפרסא שהוא בחי' הלבוש והצמצום מסתיר כלל לגבי משה כמ"ש ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלקי' דוקא (וכמשי'^תקנ שאין לבוש דמשל הקדמוני מסתיר לו כלל). וז"ש פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות כו' במראה המאירה מאור העצמו' ממש שלא ע"י לבוש והעלם כלל וכלל, משא"כ בשאר הנביאי' הי' נראה במראה דפרסא רק שהוא לבוש זך ובהיר שנק' חשמל כו', וכמו שיהי' בעוה"ב ממש [ד]כתי' ונחי' לפניו^תקנא ממש שלא ע"י צמצום ולבוש מסתיר ואף לא ע"י לבוש זך ובהיר רק מאור העצמו' דא"ס ב"ה ממש כמ"ש הנה אלקינו זה ממש, וכמו"כ משה נתנבא בזה לנוכח כו' וד"ל. והוא עצמו הטעם שא' ודיבר ה' אל משה פא"פ כאשר ידבר איש אל רעהו כו' שהי' משה עומד בגופו בלי ביטול המציאות כלל כשאר הנביאים (כמו שהי' בהר מ' יום לחם לא אכל^תקנב הרי הי' גופו מקבל האור והחיות האלקי בעצמו כמו נשמתו ממש שזהו כמו לע"ל בעוה"ב ממש, כי לא הי' גופו מבחי' נוגה דבריאה שיסתיר עליו כלל וכלל כי גם בגופו האיר כמו בנשמתו^תקנג, ולא הי' צ"ל בהפשטת הגשמיות כלל כשאר הנביאים שגופם מסתיר עליהם וצריכים להתבטל מישות חומר הגופני לגמרי מכל וכל וא"ל לא היו יכולים לקבל אור גילוי שכינה בנשמתם, לפי שהי' [מקבלים] רק מבחי' המל' שנק' כה כו' שהוא ע"י העלמת המסך והי' האור בוקע עליהם כפי מציאותם [ו]השגתם ע"י לבוש החשמ"ל העליון כדי שלא יתבטלו במציאותם לגמרי, וע"כ הי' גופם דמבחי' נוגה מסתיר להם שא"א שיקבל בחי' יש גמור מבחי' אלק[ו]' ממש

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org