נה, א

א"ס ב"ה דהיינו אשר קדשנו במצותיו, פי' שיומשך מקדוש' המצוה עצמה הנק' מצותיו ואיברי' דמלכא עילאה על כל עילאי'^צו כנ"ל על כללות נשמות ישראל שאינן אלא בחי' מקבל מעצמותו ית' בשעת הברכה, שצ"ל בבחי' עבודה והעלאת מ"ן בשעת הברכה כשאומרים ברוך אתה מהותך ועצמותך למלך העולם שהוא אור א"ס ב"ה הנק' מל' דא"ס כו'. נמצא כשהברכה של המצוה נאמרת בהתלהבות והתפעלות גדולה הוא נק' עבודה שיעבוד בהעלאת מ"ן באמרו ברוך אתה מלך כו' פי' שיומשך מקדש העליון על כל העליוני' לשכינתי' כנ"ל וכן וקדשנו ג"כ כו', אבל עשיית המצוה עצמה כשמניח התפילין אז הוא למעלה ממדריג' היחוד ואין זו עבודה כלל רק שמחה וטוב לבב (וזהו שכל עיקר השגות רוה"ק של האריז"ל לא הי' רק ע"י שמחת המצוה^צז וד"ל).

וזהו [מארז"ל] ערבים עלי ד"ס המה ברכות כל המצות שיש בהם יחוד קבה"ו ולכן נק' סופרי' ספר וסיפור^צח משפיע ומקבל יותר מיינה של תורה, פי' יינה של תורה הם מעשה המצות נק' יין המשמח הלב בעשייתו המצוה והתורה, ונכנס יין יצא סוד^צט כמו שיצא סוד השמחה והתענוג ע"י היין כו' כן ע"י מעשה המצוה עצמה כשתשמח הנפש ותערב בה כו' שמחה זו הוא יציאת הסוד קדש העליון עילת העילות [ית'] אשר מלובש בהמצוה שהיא אבר וחלק מעצמותו ית', ולכן המצות נק' יינה של תורה שהוא המוציא הסוד לגילוי וד"ל. ומ"מ ערבים עלי יותר מהם הדברי סופרים המה הברכות המשפיעי' לידי גילוי גמור אור המצוה בכל עולם לפי ערכו בעולם האצי' נעשה יחוד קובה"ו כו'^ק דאצי' להיות התגלות קדש העליון בהשגת בעלי גבול ע"י הברכה ברוך אתה כו' וד"ל. ובשרש האצי'^קא נעשה [ה]יחוד באו"א וכנ"ל^קב, וכן עד רום המעלות במהותו ועצמותו ית' למל' דא"ס הנק' אור א"ס ב"ה, ולהיות כי ע"י הברכה הוא בחי' השפעת הטוב הגנוז לתחתוני' לכן אומר הקב"ה שהוא מהותו ית' ערבים עלי, אע"פ שהוא שפלות וירידה גדולה מ"מ ערבי' ומתוקי' עלי שיש תענוג גדול בגילוי ההשפעה למקבלי' מטבע הטוב להטיב^קג כו'. וזהו ענין ישקני מנשיקות פיהו שהוא המשכת הבל העליון מנשיקת פי עצמותו ית' להבל התחתון המקבל שהוא אור א"ס ב"ה, וזהו דודי[ך]^קד אתדבקות רוחא ברוחא^קה עירוב הבלי' של המשפיע והמקבל זה בזה כו', והוא ד"ס הערבי' וטובי' מיין מיינה של תורה וד"ל. וזהו פי פערתי ואשאפה^קו כי למצותיך יאבתי הוא השמחה וטוב לבב מן

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org