מד, א

והענין הוא לפי שעד חנוך הי' התגברות כח יניקת החיצוני' ביותר כמו בדורו של אנוש שהוחל לקרוא בשם ה' והי' רובם טועים אחר אמונות זרות לעבוד לכו"מ^נו כו', מצד ריבוי המשכות דגבורות קשות שהוא פסולת הגבו' העליונה שנפלו למטה בשמיטה זו שהוא מבחי' הדין (ולפ"ד ס' התמונה וגם לפ"ד האריז"ל רבו כחות הדינין על החסדים כמו שמצינו ברוב ד"ה^נז ובפרט אחר חורבן ב"ש כו'), כמו שא' הנפילים היו בארץ אשר יבואו בני האלקים כו' המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם^נח דבחי' גבורות העליונים ע"כ נק' בני האלקים כו' עד שרבו רעות האדם והי' המבול כו', וע"כ ירד נשמת חנוך בשמיטה שקדמה שגבוה מאד נעלה מעולם שלנו כדי לתקן ולהעלות כל הניצוצות דקדושה שנפלו בדור אנוש והבאים אחריו, ועכ"ז דורו של נח נאבדו במבול. ואמנם גם זה שהי' הצלה לעולם ע"י נח ובניו שמאלה נפצה^נט כו', ג"כ הי' ע"י חנוך ובנו^ס משותלח כו', שאם לא עבודת חנוך בזה העולם הי' העולם השפל הזה הי'^סא חשוך מאד בהתגברו' כחות החיצוני' עד שלא הי' אפשר להציל גם לנח ובניו כו' וד"ל. ואחר חנוך ונח הי' אברהם שהי' מתקן ומעלה לכל הניצוצות דקדושה שנפלו עד דורו, ונק' אב המון גוים^סב וכמ"ש והנפש אשר עשו^סג כו' וכמאמר אחד הי' אברהם^סד כו', ועדיין לא הי' תיקון גמור לזה העולם מרוב התגברות כחות הטומאה כמו במצרים וארץ כנען כו', עד שבא משה שירד ממ"ע דשמיטה הא' למטה כדי לתקן תיקון גמור דשם מ"ה דהוי' שנגלה לעולם ע"י שהוציא לבנ"י מנש"ט דמצרים וקרבם להר סיני לקבלת תו"מ פב"פ בגילוי עצמות א"ס ב"ה ממש, עד שכמעט נתקן כל העולם מזוהמא^סה של נחש הקדמוני ומכל רע שנמשך בעולם כעין דלע"ל ממש כידוע, ולא הי' עילוי גדול כזה ע"י כל נשמה גבוה שבשמיטה זו רק ע"י נשמת משה דוקא שהי' משמיטה הא' דוקא כו' להיותו גבוה הרבה במדריגה משמיטה זו כנ"ל וד"ל.

וזהו הטעם שנק' משה כי מן המים משיתיהו (פי' מבחי' מ"ע שנק'^סו ים הקדמוני^סז כו') שהוא שמיטה הא' שקדמה שהיתה של בחי' חסד עליון, וממ"ע הללו ירד למטה בעולם שלנו שלא לצורך תיקון עצמו שהרי כבר הי' מתוקן וטוב כמ"ש ותרא אותו כי טוב^סח הוא בטי"ת רבתי כו' ברב טוב העליון דעה"ח ממש כו', רק מפני שכבר הוא מתוקן יש ביכולתו לירד

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org