יא, ד

הממוצעי' להמשיך אור דח"ע דמשה שבתושב"כ להיות נדרש על כל קוץ כו' שזהו במדו' דח"ת דהיינו או"ה כשר ופסול חייב זכאי טו"ט שהן כללו' דו"ס משנה שפוסקי' ההלכות בפרטו' כל דיני המצות הכתובי' בתושב"כ כנ"ל. וזה הכח ועוז מה שיש ביכולתם לדרוש על כל אות ואות ותגי' דתושב"כ ולכוין לאמיתי' הבירור בפרטות בתערובות הקשה דטו"ר בכל דיני או"ה וטו"ט כנ"ל, זהו בהכרח בא מבחי' כח העליון מחכ' שבמל' שנקרא חכ' שבדבור מצד ששרשן למעלה בח"ע דמ"ה דמשה שנמשך מאורו בנשמו' התנאי' האלה בעלי המשנה כר"ע ותלמידיו עד רבינו הקדוש, שכל מה ששנו חכמים אלה במשנתם קב ונקי כסולת ברורה אף שחלוקי' בדיעו' לטמא ולטהר כמו ר"מ מטמא^תקיז וחכמים כו' ובין יחיד ליחיד אלו ואלו דא"ח כו' שניתן מרועה א'^תקיח זה משה, שנמשך מח"ע לח"ת שזה יטמא וזה יטהר ככף המאזנים שמעמידי' בשיקול א' ע"י קו המשקולת וקו המשקולת סובלם ומכריע לימין או לשמאל כו', כך מט"פ טו"ט וכה"ג שנשקלים ע"פ חכמי התנאים המוזכרים בו"ס משנה ע"י קו המשקולת דדעת עליון דמשה שמאיר ונמשך בהן^תקיט, ומשם ימצא בהן כח הבירור שלהם להורות בפרטו' בכל דין והלכה לפי שהן הממשיכי' מח"ע לח"ת בדרשו' שלהם דוקא כנ"ל וד"ל (ואין זה פלא כ"כ כי כבר הי' לעולמי' שנאצל מרוחו של משה על ע' הזקנים כמ"ש ויאצל כו' עד ותנח עליהם^תקכ הרוח ויתנבאו כו', הרי הי' אור [נשמתם] נאצל מאור נשמת משה ממש והן ע' סנהדרין ב"ד של משה (כמו ב"ד של מעלה דכתי' וה' הוא וב"ד^תקכא כו'). והרי א' משה קיבל תורה^תקכב מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לשופטי'^תקכג ושופטי' לנביאי' כו' עד שמעון הצדיק הי' משירי אכה"ג מסר לזוגות עד הלל ושמאי ותלמידיהם כמו ר"ע ותלמידיו^תקכד עד רבי הוא שסידר המשנה^תקכה מפי כל התנאי', שאין בכל הילוך האור ושפע החכ' דתורה אור האלקי' ממשה עד רבי שום שינוי המהות כלל כמו בע' הזקנים שקיבלו מרוחו של משה ממש מאחר עמ' טז ּ שזהו כמו שנמסר מיד ליד שאין בזה שינוי כלל, וראי' לזה ממה שגזר או' שכל ב"ד וב"ד חשוב כב"ד של משה, כמו גבי עובדא דר"ג^תקכו שגזר על ריב"ח שיבא אליו במקלו ביו"כ שחל להיות בחשבונו וקיבלו עליו לפני רדב"ה וא"ל אם אתה בא להרהר אחר כל ב"ד כו' עד

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org