רטז, א

סעודתא דע"י^שמד ממש כו', וע"כ א' פרש חגיכם ולא פרש שבתכם שאין תבשיל שבת מגשם כ"כ כי בחי' ענג האלקי' של נשמה יתירה דשבת מתלבש עמ' שיב ּ בעונג גשמי בטעם המאכל דשבת. וזהו ק"ו אם במאכל גשמי דעה"ד טו"ר דבשר ודגים דסעודת הבשר^שמה כמ"ש במה מענגו בבשר ודגים^שמו אין בו פסולת ורע לגשם הגוף כ"כ, כ"ש במזון המן שהי' מעה"ח שלמעלה מעה"ד ולא הי' בו פסולת כלל כנ"ל ודאי גם ביריד' שלו בהגשמה אין בו פגם וחסרון כלל וכלל שהרי היו אוכלין המן בשבת כמו בשר ודגים עכשיו א"כ למה לא ירד המן בשבת, כי גם שהוא בבחי' פנימי' העונג העליון הרי בשבת דוקא הוא שיכול העונג הנעלם העליון לבא למטה בהגשמה כמו סעודת השבת כנ"ל. וכמו לחה"פ במקדש שהי' בשבת^שמז דוקא כידוע ולחם הפנים הי' כולו בחי' פנימי' הח"ע בלא חיצוניות כלל וע"כ נק' לחה"פ ממש שהי' על השולחן לפני ה'^שמח כו' (וכסעודת לויתן ושור הבר^שמט לצדיקים לע"ל כידוע) (וגם שפע העונג הרוחני יותר דבחי' פנימי' התענוג דחכמה להוליד נשמות קדושות בזיווג הגופני שנמשך מטפה הרוחני' שבמוח לגשמיות כזווגי דחכימא^שנ הוא בליל שבת דוקא כמ"ש בו^שנא הטעם בזהר והכל ענין א' כידוע).

אך צ"ל הטעם לפי שמזון המן הי' בא בבחי' כח ומקור הב[י]רור^*352 לנשמה בגוף ולהבדיל בין טו"ר כנ"ל במ"ש בו למען אנסנו הילך כו' ע"כ בא בהגשמה ליתן כח ועוז לבירור והבדלה זו כו' כנ"ל, ובשבת הרי הוא למעלה מבחי' הבירורי'^שנב דל"ט מלאכות^שנג כו' כי הוא בבחי' שביתה ונייחא דרוחא מכל מלאכה ועבודה כו' ע"כ לא הי' בא המן בהגשמה למטה, כי זהו ענין ירידת והתפשטו' למטה מכמו שהוא למעלה בפנימי' דח"ע כו'. ואע"פ שהיו אוכלין המן בשבת ממה שנשאר והוכן ביום הוי"ו זה לא הי' בבחי' בירור אלא ממה שכבר הוברר על ידו בחול בכללות שלהם ביום הוי"ו שעולה בבחי' או"ח (כמשי"ת), וכמו אכילת סעודת השבת שהוא מי שטרח בע"ש^שנד כו' כמ"ש במ"א. ואע"פ שגם בשבת נעשה בחי' הבירור בעה"ד טו"ר בצמיחת תבואה וירידת גשמים וכל שפע הנמשך לצורך חיות העולמות, זהו בבחי' החיצוני' דחכמה בלבד כנ"ל [ו]לא בפנימי'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org