עמ' 594 ּלהבין שרשן של כל דברים הנ"לא, צ"ל תחלה מאמר הזהר פ' בשלח בשעתא דנהוראב דעתיקא נהיר ואתגלי' כו' וימא עילאה עביד נימוסי עילאין כו', ואחר זה מיד מזכיר ענין הלידה עד בהאי מלה לא תשאלג כו' ע"ש. הנה ידוע דבשמע"צ הוא הקליטהד ויולדת לז' יולדת למקוטעיןה, והיינו לו' ועודו, עד שבז' ש"פ זמן הלידה כו'. וצריך להבין תחלה ענין זווג זו"נ להוליד נשמות, הנה הדיבור למעלה באלקות אינו כדיבורינו שהרי לא תמצא ענין הדיבור שלנו כ"א בדיבורים שכבר ישנם בעולם, כמו שידבר האדם בדבר הלכה שכבר אותיות כתובים כו', או שידבר במילי דעלמא שכבר האותיות [ההם] ישנם במציאות כו'. אמנם בדיבור העליון בדבר ה' שמים נעשוז הרי אותו הדיבור לא נתגלה עדיין מעולם בשום מציאות שאל"כ היו השמים במציאות דברח קודם שאמר יהי רקיעט וזה אינו כידוע. ולטעם זה יובן ההפרש בין הנשמות להמלאכים בהיות שהמלאכים המה נמשכים מדבר ה'י והבל פיו כידוע ע"כ יש בכחם לפעול פעולת עו"ע, משא"כ בנשמה שאינה משפעת מאין ליש כו'. מ"מ [יש] יתרון מעלה בנשמות להיות שאינה נמשכת מן הדיבור שהוא רק לבוש כידוע אלא היא נמשכת מבחי' עצמות המאציל, כמשל התהוות הולד מטיפה גשמיות שיוצאת מן המוח כו', וכל התהוות עו"ע אינו אלא מבחי' לבושי' לבד לכך הנשמה שהיא מבחי' עצמיות אינה משפעת כו'. והנה עיקר ההפרש בין הנשמות להמלאכי' שהנשמה נזרעה בבחי' אור זרו"ע לצדיק ח"י עלמיןיא בחי' יסוד ז"א דאצי' שכלול מחו"ב שבו, וגם מחכ' דאצי' שבו התלבשו' אא"סיב דוקא כידוע, אבל המלאכים אינם בבחי' זריע"ה כלל כ"א כמו [התגלות] האותיות מחו"ד כו'. וע"כ לא תמצא בחי' ביטול המציאות בנשמות כמו במלאכי'יג לא מיני' ולא מקצתי'יד אפי' בנשמות הגבוהות כמו נשמת*15 אברהם ויצחק שהיו בחי' מרכבהטו כו', והטעם הוא כנ"ל שבהיותם א"עטז (אור)יז זרוע הרי הם כמו העצמות והביטול לא יתכן אלא בדבר הנפרד דוקא, שהרי היד והרגל של אדם לא יתכן לומר עליהם שהם בטלים לגבי האדם מאחר שהם מעצמות האדם אבל [על] הכלי שביד יתכן לומר שהיא בטילה