נט, א

ועתה יובן ההפרש שבין מצות דאורייתא למצות דרבנן שרמ"ח פקודין הם רמ"ח אברי' דמלכא שהוא ענין י"ס מבחי' או"פ, פי' כמו מצות תפילין שהם תפילין דמארי עלמא שהוא מוחין דאצי' המקור למדות דאצי' וכתיב בכל מצוה^ל וידבר הוי' אל משה לאמר^לא, שכל מצוה כמו שהיא בבחי' אצי' נמשכה ונשתלשלה ע"י משה ובא לידי דבור בהתגלות והוא ענין נבואה בורא ניב שפתים^לב כו'. פי' שתפילין דאצי' נתגלו ע"י משה איש האלקים^לג במ' דאצי' שהוא התגלות דבר ה' המחי' כל העולמות כידוע, והרי מוחי' דאצי' כשמתגלי' בדבור הם בבחי' או"כ והיו לאחדים ככח הפועל בנפעל וא"כ לא הי' התגלות המוחין כ"א מה שהי' יכול לבוא לידי השפעה והיינו בחי' או"פ כו', אבל מקיפי המוחין לא הי' משה יכול לאומרן בדבור כו'. ונמצא כל מצות שהם אברים דמלכא הם מו"ס שמשתלשלי' בבחי' אורות וכלים כו' בכדי להיות הוי' לאלקים בתוך כל נפש מישראל כנ"ל וד"ל. אבל מצות דרבנן הוא בחי' חכמה דעדיפא מנבואה^לד, ויש בה יתרון גדול על הנבואה מצד שרשה בבחי' מקיף.

וביאור הענין דהנה חכמי ישראל עשו סייג וגדר בכל דור למצות התורה כמו שאסרו גבינות הגוים^לה שאין בהם איסור מן התורה כלל והסופרי' המה חכמי ישראל ראו שיש לגזור גזירה זו על הצבור, ולא גילו טעם הגזירה כמו ששאלו ר' ישמעאל^לו לר' יהושע וא"ל האיך אתה קורא כי טובים דודיך כו', כלומר למה לך טעם הנגלה בגזירה זו, הלא הסופרים הם המשיגים בחכמה שבהם שצריך שמירה וסייג לאיזה מצוה מן המצות, והוא כי טובים דודיך מיין מיינה של תורה מהמצוה עצמה שהסייג וגדר הוא השמירה שלא יתקלקל גוף הדבר וכל שומר גדול מהמשתמר כו' כי יש בשומר הארת מקיף של גוף הדבר כנ"ל. וכמו"כ עיקר מצות דרבנן המה רק גדרים וסייגים למצות, כמו מצות נט"י שהוא מד"ס^לז לבד ומן התורה לא נאמרה למשה שיקחו רביעי' מים^לח כו', א"כ אין במצוה זו שום השראה בנפש אלקי' כמו במצות הוי' שהיא אבר דמלכא מאחר שלא עמ' פו ּ ציוה ה' אל משה לאמר כו'. אך עכ"ז אף שלא נתגלית מעשה זו של רביעי' מים ליטול על הידים בדבר ה' מהארת י"ס דאצי' מאורות פנימיי' כו', מ"מ בבחי' אורו' מקיפי' דד"ס שהוא מקיף חכמה דאצי' משם השיגו הסופרי' מעשה זו כו', והוא ענין חכם עדיף מנביא^לט, שהחכם חכמתו בחי' מרכבה ובטילה למהות חכמה דאצי' מא"מ^מ דהיינו ממה שלא יוכל לבא לידי השפעה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org