תטז, ג

פנימי' המל'. והיינו דוקא בעני[י] כאשר הוא בעוני מן הדעת^תתקמא זו^תתקמב שאין לו במעשה העבודה טעם ודעת רק המעשה לבד לצאת י"ח ולעשות נח"ר ליוצרו שזהו שנק' לחם עוני הבא ביגיעה בזיעת אפו וביגיע כפיו לבד, שבנפשו יביא לחמ"ו שהוא לחם דתו"מ להחיות נפשו עמ' 1248 ּ לבד כעני שמסתפק בלחם צר רק להחיות נפשו שבא ע"י עמל ויגיעה כנ"ל, וז"ש כי אמרת"ך חייתנ"י אמרת"ך דתו'^תתקמג חייתני כלחם עני ממש וד"ל.

אך הנה עדיין י"ל מ"ש זאת נחמתי כו' שהוא בחי' קבלת מ"ש ב[עול דוקא להיות מזה דוקא ה]עונג ורצון ונח"ר ליוצרו כנ"ל ואח"כ א' כי אמרת"ך חייתני שזהו ע"י אותיות התורה שנק' אמרתך והוא שנק' לחם עני כנ"ל, אך גם התו' נק' זא"ת והוא תושבע"פ^תתקמד שא' עלי' זאת הפעם עצם כו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת^תתקמה דהיינו תושב"כ^תתקמו כו' דתשבע"פ מל' קרינן לה^תתקמז, וז"ש כי אמרתך חייתני כו', והוא מ"ש כאן אלה הדברים כו' אל"ה ל' רבים שהן ששה מדות שבמל' תושבע"פ כלולי' כל א' מששה עולה מספר ל"ו^תתקמח שהוא אל"ה והן שס"מ^תתקמט דוקא וכשנחלקים כל א' ליו"ד הן ס' מלכות ס' מסכתות^תתקנ כידוע. ובתחלה או' ויקהל משה את כל עדת בנ"י שזהו במקור ושרש דס"ר נש"י שכלולי' באותיות דתושב"כ^תתקנא שנק' חכ' בראש כידוע ומשה הוא בחי' הד"ע^תתקנב [כ]נ"ל שהקהיל לכל עדת כו' בשרשם בח"ע דתשב"כ, ואח"כ א' אלה הדברים אשר צוה ה' בתשבע"פ בחכ' שבדבור בע"פ דוקא כמ"ש תורה צוה לנו משה כו' שזהו לעשות אותם בפ"מ דוקא כדבר מלך שלטון^תתקנג שבא לקיום מיד במעשה בכל פרט כו'. וגם פי' לעשות אות"ם לתקן אותם כמ"ש אשר ברא אלקי' לעשות לתקן^תתקנד כו' ד[ב]חכ' תתאה דתשבע"פ דוקא אתברירו לתקן רפ"ח כו' שיהי' מזה הקמת הבנין באו"כ לבלי יקרב זר לקבל שפע חיצוני' (כמשי"ת). וזהו זא"ת נחמתי זאת דתשבע"פ דוקא נחמתי בעניי בלחם עוני בעמל תורה ויגיעה לברר ולהבדיל בין טו"ר בפו"מ כי אמרת"ך חייתני כמו מזון דלחם עני להחיות נפשו ביגיע כפיו שלזאת נשא את נפשו כנ"ל וד"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org