דמל'תפו לא יסתיר לשם הוי' ויהי' הוי' א' ושמו אחדתפז בשוה ממש למהוי אחד באחדתפחעמ' תרד ּ כו' וכמ"ש ונגלה כבוד הוי'תפט דאצי' וראו כ"ב כי פי הוי' עצמו דיבר בי"מ דשם אלקים בלי העלם ולבוש כלל, משא"כ עכשיו ששם אלקים מסתיר כמ"ש באורך נראה אורתצ רק בהארה דהארה בשינוי המהות כמו דרך מסך הנ"ל (וגם את זלעו"ז עשה האלקי'תצא כו' שהוא בחי' ק"נ שמקבלי' מחיצוני' ואחוריים דשם אלקים ממש). וע"כ אין אומרים בשכמל"ו שזהו צמצום דשם אלקי' להיות מלך על עם נפרד כו' כענין ה' מלך גיאות לבש כו' וירידה גדולה ועצומה היא מאד להיות לו רצון וע[ו]נג לבחי' מל' על עולמות הנפרדים שהן בע"ג כו' רק אומרים אותו בחשאי וצנעא זהותצב ע"י המלאכים שמקבלים עליהם עומ"ש ביראה וביטול היש לאין כו', ולכך או' ישראל גם שהן ביח"ע כמשה בחשאי עכ"פ ולא בקול רם כמלאכים ולע"ל יאמרו בקול רםתצג דוקא, וכמ"כ יוכ"פ עכשיו שהוא כמו מעין דלע"לתצד כמו שאו' בנעילה דיו"כ ז"פ הוי' הוא האלקים כו'תצה אחדתצו ממש כמו שיהי' לע"ל שיהי' אור הלבנה כאור החמהתצז כו' (שוין בקומתן כמו קודם מיעוט הירח).
[י] וזהותצח שא' ע"ז משלתצט לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי כו', דהנה יש ב' מיני עונג, [א' עונג] העצמי שיש בטבע בעצם הדבר שהוא טוב יערבתק לנפש כמו הע[ו]נג בטעם ערב [לחיך] וטוב לנפש בחיך הטועם במתיקות ועריבות במאכל הטוב במעדנים ומטעמים שמבשלים בקדרה שטועמים בהן כל מיני טעם וחיות לנפש כו'. והב' העונג שמורכב בהיפוכו דוקא כמו מה שנשרף באש ונשאר בקדרה מפסולת המאכל המבושל לאחר שיצא ממנו כל הטעם הטוב ונדבק בכותלי הקדרה ובשולי' זהו שנק' ציקי קדרהתקא כידוע, ואמנם יש בזה טעם קיוהא וחריפות וחמיצותתקב שמשיב הנפש ומחזק הלב מצד חריפותו וגסותו ומריח ריח חזק ביותר שלזה הריח דוקא יתאוה כל חלש הלב ונפש רקניות שתמלא חסרונה להשיב נפשהתקד כידועתקג, ויכול להיות עונג הנפשתקה בריח זה מריח וטעם מתיקותתקו יותרתקז ממעדני מלך כו'. וזהו פי' המשל לבת מלך שרגילה במטעמי'תקח ערבים ומתוקי'תקט בדקות העונג