תמז, ב

ואמנם משכן העליון הפנימי הוא הנק' משכן העדות והוא בחי' הפנימי' למשכן דזו"נ והיינו בבחי' יחוד דאו"א הנ"ל שע"י מצות ל"ת כמ"ש זה שמ"י ושמי עם י"ה שס"ה כו', והטעם שנק' עדו"ת וכמ"ש עדו"ת לישראל כו' לפי ששם עלו שבטי' שבטי י"ה^סב כו'. הנה בתחלה יש להבין שרש ענין ותרבי ותגדלי בעדי עדיי"ם^סג שהוא לשון קישוט^סד כנ"ל כו', דהנה ידוע בע"ח דבחי' נצח והוד דא"א מלובשי' באו"א ומהם נעשה תרין עטרין עילאי' שהן אחסנתא דירית או"א^סה כו' והן הנק' עדיי"ם ב' כתרים לאו"א כו', ופי' עד"י עדיי"ם הוא מקור כל הכתרים וכל העדיים, והוא בחי' הכתר הכללי בחי' רעוא דכל רעוין^סו שהוא בחי' גלגלתא דא"א^סז כו' עד בחי' ת"ת דאימא שנעשה כת"ר לז"א שהוא כתר האחרון היותר פרטי כו', וזהו שנק' עדו"ת לישראל שהוא כת"ר דז"א כו', ושרש כל העדיו"ת הללו הוא בחי' רעוא דכל רעוין כו' שנק' עד"י עדיי"ם כו'.

ולהבין ביאור כל זה הנה בתחלה יש להבין תחלת הפסוק רבבה כצמח השדה^סח כו' ותרבי ותגדלי כו' ואח"כ ותבואי בעד"י עדיים כו' הנה צמח השדה ידוע שלא יצמח אלא אחר רקבון הגרעין^סט בארץ בתחלה כו', והטעם הוא כדי שיופשט מגשם שבו ויוכלל ברוחניו' כח המצמיח שהוא בחי' אי"ן וע"י ביטול זה מיש לאי"ן יצמיח בו כח המצמיח כו' עד שיהי' צמח גדול כו'. וכך הנמשל למעלה דידוע שא"א להיו' בחי' החזרת פב"פ בפרצוף שלם אם לא שנסתר פרצוף הראשון להיות בתחלה^ע רק כנקודה א' תחת היסוד^עא כו', כי מתחלה הם בבחי' אב"א וכדי שיוחזרו מבחי' אב"א להיו' בבחי' פב"פ צריך להיו' באמצע בחי' ביטול ממציאו' הראשון ולהעשו' רק נקודה א' תחת היסוד כו'. ודוגמא זו היא ברקבון הגרעין שנכלל כולו בבחי' ביטול ואח"כ חוזר ומצמיח כו', וכן בטפה זרעית שנסרחת בתחלה^עב כו'' וכיוצא בזה מן הדיבור לגבי המדו' ומן המדו' לגבי השכל כו', ועד"ז יובן בכל פרטי הפרצופי' העליונים בבחי' היחוד שלהם מן המשפיע עם המקבל כו' וד"ל. וזהו מפני שי"ש מי"ש א"א להיו' שום התהוות חדש כ"א מביטול היש לאין אזי אור המשפיע שופע בו מאין ליש כו' וכמ"ש בלק"א להה"מ ז"ל^עג. וזהו רבבה כצמח השדה ביצ"מ מפני שע"י שנעשי' בחי' נקוד' תחלה דוקא כענין ה"א לחמא עני"א די אכלא^עד כו' אזי חוזרת להיו' בבחי' פב"פ כמו בשעת מ"ת וזהו ותרבי ותגדלי כו' בבחי'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org