שע, ב

הלכה^שסט כו' שזהו ג"כ בבחי' ומדרגה דמשה כו' דאתפשטות[א] דמשה בכל דרא^שע בעוסקי' בתו"מ^שעא בתושב"כ ושבע"פ כו', דהיינו שאינו רק בחי' כלי בעלמא לדבר ה' זו הלכה או מקרא שלומד ומדבר בפיו ואינו דבר עצמו כלל וכמ"ש ודברי אשר שמתי בפיך^שעב כו', וכתיב למען תהי' תורת ה' בפיך^שעג כו' ואינו תופס מקום בפ"ע כלל רק כמו הנביא שמדבר בו דבר ה' שאינו רק כלי [להכיל] לדבר ה' בפה שלו שמדבר^שעד בפיו, וכך דבר ה' זו הלכה ומשנה שמדבר בפיו וכן במקרא אינו אלא כעונה אחר הקורא כענין תען לשוני אמרתיך^שעה כו'. וכענין שא' בק"ש השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך^שעו שצריך גם הוא לשמוע בקול ה' שדיבר בו מאחר שנק' דברי ממש אשר שמתי בפיך כו' ובפי המדבר דבר ה' הרי שורה אור א"ס ב"ה עצמו שלמעלה מכל ההשתל' דס[ובב] וממ[לא] כנ"ל. כי אין השראת והמשכת אוא"ס עצמו ממש כמו שהוא בלי שינוי מקודם ההשתלשלו' לאח"כ כלל רק בבחי' חכ' שבאותיות התורה שהוא בבחי' מ"ה ואין ממש כמ"ש והחכ' מאין תמצא^שעז, ונק' כח מ"ה^שעח ממש כמו שהוא בבחי' פנימי' ועצמי' דא"ס ממש שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא^שעט כלל וע"כ אינו שורה רק בבחי' ביטול במציאות בהעדר הרגשת עצמו ליש ודבר כלל כמו הקורא בתורה שאינו רק כלי לדבר ה' כו' ואז ה' יושב ושונה כנגדו^שפ (כמשי"ת). משא"כ האומר אין ל[י] אלא תורה^שפא שעושה מלמודו יש ודבר אף שאוהב את התורה מצד עצמה שהיא חכמה יקרה בעיניו ובאהבתה ישגה תמיד^שפב וע"כ או' אין ל[י] אלא תורה, אבל בזה נעשה בבחי' נפרד גם עם התורה שלומד מעצמות אור א"ס ששורה בתורה כי בבחי' יש ולגרמי' שעושה במ[ה] שא' אין ל[י] אלא תורה, הרי גם התורה שלומד מפריד מאור א"ס ב"ה שלא ישכון בבחי' יש ודבר, ואין דבר חוץ ממנו ית' אפי' החכ' דתורה מתייחדת בעצמות כי הוא המדע^שפג כו' ואורייתא וקוב"ה כולא חד^שפד ממש, והוא או' אין ל[י] אלא תורה לבד בלי גילוי אוא"ס שבה שאינו חפץ בתורה רק מצד עצמה לבד ולא מצד שהיא תורת ה' וא"כ מפריד בזה החכ' דתורה מאוא"ס ב"ה, ואז^שפה אפילו תורה אין לו שלא יצליח בלימודו ואין התורה מתקיימת בלבו כלל. והטעם הוא כי בהסתלקות והסתר אור א"ס שבתורה אין לחכ' דתורה קיום במציאות כלל מצד שמתייחדת בבחי' כלי

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org