רצט, ג

(יג) ^שיד ובכ"ז יובן סדר הדברים במ"ש המלך המרומם לבדו [כו'] ואח"כ אלקי עולם [כו'], דהנה בתחלה א[מר] המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים דמשמע דבחי' רחמים דמקיף זה^שטו מאיר בגילוי לארץ עילאה וארץ תתאה לכל עולם בפ"ע^שטז עד עולם [הזה] השפל ומפרש משום ד[בטובו] מחדש בכל יום^שיז כי כולם בחכ' עשית^שיח שיש להם יחוס וקירוב [ולפ"ע הקירוב והיחוס] נמשך שם הרחמים. ואח"כ מפרש הדבר בב' ענינים הפכיי'^שיט שלפ"ע הרוממות והשפלות יגדל או ימעט הרחמים שרחוק^שכ יותר ירוחם כנ"ל [כ]מ"ש כי רם ה' ושפל יראה. אמנם מפרש בזה ב' מדרגות, א' כשהוא המלך המרומם לבדו מאז כמו נכון כסאך מאז^שכא שהוא בחי' ההתנשאו' שמצד עצמו ממש שהי' הוא ושמו בלבד קודם הצמצום כו' שנק' מלך מרומם לבדו ממש והוא נבדל לגמרי גם מהיות בחי' סובב [ו]מקיף [ה]כללי שבא בגדר ההשפעה עכ"פ כידוע דמקיף כללי הוא כמו הכלל אל הפרט שנק' מח' א' הכללי שצופה ומביט^שכב כו' כידוע, שמשם יפול הרחמים על הכל בשוה ושפל ורם יחד להיותו למעלה מעומ"ר ועומ"ת שנק' תחלה וסוף עכ"פ והוא למעלה מבחי' תוס'^שכג מעלה ומטה כנ"ל, ואח"כ א[מר] מדרגה הב' שהוא משובח ומפואר ומתנשא מימו"ע לבד שזהו בחי' סובב הכללי ששייך שם השבח ותפלה^שכד ונק' קדוש למעומ"ט^שכה לגבי העולמות ומשם יומשך הרחמים להאיר בבחי' המקיף לכל עולם לפ"ע כו' כנ"ל בב' אופני' ההפכיי'. ולזאת אנו מבקשים עמ' תלו ּ אח"כ אלקי עולם ברחמיך הרבים דוקא רחם עלינו כו', פי' גם לאחר שנמשך ע"י [ה]צמצום דקו"ח להיות נק' אלקי עולם^שכו בבחי' סובב וממלא, עכ"ז יומשך בחי' הרחמים הגדולים שמצד עצם הרוממות והתנשאות כמו שהוא בעצמותו ית' ממש שנק' רחמיך הרבים [רחמיך] דוקא, כמו זכור רחמיך וחסדיך^שכז כי מעולם המה מעולם הא"ס עצמו ממש שלמעלה מרחמים דמקיף הכללי [הנ"ל] והוא ושמו הנשגב שמו^שכח לבדו שנק' מלך מרומם^שכט לבדו שלמעלה מהתנשאו' שמימו"ע לבד שהוא [ב]בחי' א"ס ממש דאין לו שיעור למעלה ולמטה ולהיותו למעלה מבחי' מעלה ומטה כנ"ל ואינו לפ"ע המקבלים כלל שלזה הכל שוין שם קטן וגדול (והוא רחמים גדולים שבא[ים] בבחי' העלם שבלתי מורגש ונראה כלל למקבלים). וזהו רחם עלינו דוקא שיהיו [ה]רחמים גדולים הללו באים עלינו ביחוד דוקא, לפי שגם בעצם הרוממות הנ"ל נבדל עם קרובו לרחם עליהם בעצם הרחמים ש[לא יכול ל]בא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org