חצר, ב

עולם העשי' כמו בפנימי' הכתר וחכ'^רכג דאצי' שהרי א' קדוש ה' צבאות מכה"כ^רכד וכתי' והארץ האירה מכבודו^רכה ולע"ל כתי' ונגלה כבוד ה'^רכו [כו' וד"ל].

והנה^רכז גם מציאת התפשטו' אור וזיו דשם ה' אינו נמשך למטה רק בבחי' קריאת שם בלבד שהוא לגבי העול[מות] שמקבלים מאור וזיו שלו לבד, עד שהכל יכולים להקרות^רכח בשם זה דה' כמו הללו את ה' מן הארץ^רכט כו' עד יהללו את שם ה'^רל כי נשגב שמו לבדו וכן הריעו לה' כל הארץ^רלא וגם ע' אוה"ע^רלב דכתי' הללו את ה' כל גוים^רלג כו'. אבל בחי' עצמו' דשם ה' זה כמו שהוא מורה על בחי' עצמיות א"ס ממש שנק' שם העצם^רלד עמ' תלד ּ שאין זה ע"ש שמהוה את הכל ע"י צמצום דשם אלקי' רק כמו שהוא בעצמו כך שמו, והוא ענין הי' הוה ויהי'^רלה שלמעלה מכל ההשתל' דד' עולמות דאבי"ע כידוע. ולא שייך לומר ע"ש [ענין] התהוות דבר מה דודאי כל העולמות דאבי"ע^רלו קמי' ממש כל"ח ואינם תופסים מקום כלל וכלל, גם עולם הנאצלי' בשם ה' יו"ד חכ' [כו'] אינו רק בחי' התפשטו' גילוי אור בעלמא מבחי' העלם העצמי ממש וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מה בלי מהות^רלז כו', וז"ש אני ה' לא שניתי דקאי על שם העצם שלמעלה מהיות גם בחי' מקור להתהוות העולמות שאין בו שום שינוי כלל מקודם שהאציל וברא ויצר ועשה לאחר שהאציל וברא כו'. והוא מ"ש בפרקי ר"א שקודם [שנ]ברה"ע הי' הוא ושמו בלבד^רלח והיינו גם קודם שהאציל^רלט [כו' פי'] הוא ושמו היינו שמו העצמי שאנו או' אתה קדוש^רמ ושמך קדוש כו' ואע"פ שאין שם בחי' אותיות יו"ד כו', אך מקור הד' אותיות הללו הוא שמורה על העצמו' הנעלם, וז"ש בי"ג מדה"ר ויקרא ה' ה'^רמא מן ההעלם דה' לגילוי כו' כמ"ש במ"א. וע"ז א' הוא ושמו בלבד (כמשי"ת) בעצמו'^רמב נק' יחיד לבדו קודם הצמצום הראשון (שהי' ממלא כל מקום החלל^רמג כו' ומקו"פ כו' וכמ"ש בע"ח^רמד כו'), כך שמו שם ה' שבעצמו לבד^רמה מיוחד בעצמותו ממש כשם האדם שכלול בעצמו כך^רמו לא יצטרך לקרוא^רמז בשמו, דמה שקוראי' בשמו הוא רק להפנות לזולתו ממש. וכך שם ה' ע"ש שמהוה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org