שפד, ד

בזהר דאשדי מיין למקבלי'^מא כו' וד"ל. והמשכת המ"ד הבא מלמעלה אחרי עלי[י]תה הוא הבירור השני לברר את שכבר נברר דהיינו לברר את המ"נ שעולה כו'.

וביאור הדבר היינו כמשל המחבץ הנ"ל שאינו אלא להפריד התמצית מן הפסולת כו', כמ"כ עד"מ המשכת טפת דכורא דאצי' הוא כדי לברר את המ"נ דנוק'^מב דאצי' ויובדל חלק הטוב והתמצית בפ"ע ויתפרדו כל פסולת בפ"ע כו', וזהו עיקר היסוד^מג [ה]עליון דהיינו כדי להוליד נשמות ומלאכי' פנימי' וחיצוני', דהיינו מפנימי' המ"נ שנ[ת]ברר ע"י המ"ד נולדו [משם] נשמות הגבוהות ומחיצוניו' הנדחה לחוץ יומשך שפע מותרות לחיצוני' עד הע' שרים דעשי' כנ"ל. [והנה הבירור שאחר הבירור הזה^מד הגם שאין הנולדים מתהווים ממהות המ"ד כנ"ל] עכ"ז הוא עיקר המקור ועל שמו יקראו כמו^מה פלוני הוליד פלוני שהולד נק' ע"ש האב דוקא המוליד כידוע. והטעם שהרי המעמיד הוא העיקר והכל הולך אחר המעמיד^מו כמו שאנו רואים שאור שבעיסה או שמרים הטובים שמעמידים כל עיקר העיסה והיין וכדומיהן ובלעדם יאבדו ויתקלקלו לגמרי מפני שנותן כח גדול להתקיים וגם סיבת הפירוד הנ"ל ימצא מפני כח של^מז המעמיד כו' וכל מה שימצא טעם בעיסה ו[ב]יין הוא רק מן השמרים או השאור כו'. וכמו"כ יובן איך שטפת דכורא הוא הכח העיקרי שמעמיד ומקיים כל מ"נ דנוק' וגם יפריד בו כנ"ל ונק' היולי בלשון החכמים^מח כו' וד"ל, ואעפ"כ אין מהות^מט הולד ממנו כנ"ל^נ וכמ"ש כ"ז^נא במ"א וד"ל, ומטעם זה נשמת משה ויוסף שהי' עיקרם מחלקי המ"ד היו בחי' אלקות ממש כמ"ש במ"א וד"ל.

והנה ידוע דמ"ה וב"ן דא"ק הוא שרש מ"ה וב"ן דאצי'^נב שאחר התיקון שהן מ"ן ומ"ד הנ"ל, ושרש מ"ה החדש דא"ק ממצחא שהוא מלך הח' הדר^נג כו' הוא שם ע"ב דחכמה שבמצחא כו' ושרש ב"ן דא"ק הוא ס"ג דבינה דא"ק כו' ובחכ' אתברירו^נד [היינו חכ' דא"ק שמאיר במצחא ומשתלשל עד שם מ"ה שבז"א דאצי' שהוא המ"ד הנ"ל. ויש להבין כ"ז, וגם למה דוקא בחכמ"ה אתבריר"ו] כו', להיות שהרי ידוע דבינה הוא ההשגה והבנת המושכל שהוא יש ודבר מה ולכך ה[ו]א בס"ג^נה אותיות ג"ס^נו כו' ומחמת הרגשת דבר מה שבבינה יפול הנופל

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org