ומהו שעבדי' הביאו לה בחשאי כו' שלא יהי' לה גנאי מפני הרואי' כו'. אך הנה עיקר המכוון במשל זה הוא למעלה בבחי' בת מלך העליון שעלי' א' כל כבודה בתתסו מלךתסז פנימה כו' שהריחה ציקי קדרה כו'. דהנה ידוע בענין יח"ע דפסוק ראשון דשמעתסח ישראל כו' שהוא בבחי' ע"ס דאצי' באו"כ בג' מדרגו' דחב"ד כו' שיח"ע זה הכל הוא בבחי' האצי' דשם א' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חדתסט בבחי' א"ס ממש, וזהו [שית תי]בין דיח"ע עד ד' רבת"י דאחד שהוא בחי' מל' דאצי' [באצי'] שהוא עצם המדה דהתנשאו' והתפשטות בגילוי כל אור דע"ס הכל באצי' עצמו. וזהו שא' השבטים ליעקב שמע ישראל כו' כשם שאין בלבךתע אלא אחד (שהוא בבחי' קו האמצעי דת"יתעא כו') כך אין בלבינו (בבחי' מל' דאצי' בבריאה כו' אלא אחד דיח"ת שוה ליח"ע כמאמר דכגוונא דאינוןתעב כו' כידוע, וע"כ מיד פתח יעקב ואמר בשכמל"ו שזהו שמבחי' [ת"ת] דיעקבתעג נמשך למל' בבי"ע כי בריח התיכון [דיעקב]תעד מבריח לקצה התחתון לבקוע גם המסך שבין אצי' לבריאהתעה (וזהו יעק"ב אותיות יבק"עתעו כו').
וזהו שאמר שם במס' פסחים אמרי רבנן היכי נעביד נימרינהו לבשכמל"ו לא אמרו משה שהוא בבחי' שם מ"התעז דיחו"ע דאצי' שלמעלה מהיות מקור למוחי' דנוק' דז"א ולא נימרי' אמרו יעקב (שנשא ב' אחיותתעח לאה ורחל מח' ודבורתעט שהוא קול יעקב באותיות הדבור די"מ כו'). ואע"ג דמשה מלגיו ויעקב מלברתפ וזהו בחי' דעת ות"ת ומשה שהוא בחי' דעת לא א' בשכמל"ו ויעקב אמרו לפי שבריח התיכון כו', התקינו שיהיו אומרי' אותו בחשאי דוקא ולא בקול רם [רק ביו"כ או' אותו בקול רםתפא ] כו', והטעם הוא לפי שא"א להיות המשכה זו דבחי' ת"ת דיעקב בעל עולם האצי'תפב לבחי' המל' להיות המשכת כתר מל' בבריאה כי הרי אין ערך כלל וכלל לבריאה עם האצי'תפג ולפי שבע"ג אין לו ערך כלל לבלתי בע"ג ואיך יצמצם א"ע כ"כ להיות ראש ומקור לעולם הבריאה שהן בע"ג שנתהוו מאין ליש מאותיות הדבור, ואע"פ שאמר כשם שאין בלבך כו' כך כו' זהו במדת מל'תפד דאצי' עצמה כמו שהיא מיוחדת וכלולה בבחי' האצי' במדות ומוחי' דז"א כו' (שהוא דלי"ת רבתי דאחד שמלבשת המל' לתנה"י דז"אתפה כידוע) ולזה הטעם לא אמרו משה כנ"ל, וא[ף] שיעקב אמרו זהו כמו שיהי' לע"ל ששם אלקי'