תמד, ג

מל"ת דוקא ששרשם בבחי' ההעלם שבכת"ר שלאו קודם להן וכמ"ש ישת חושך סתרו והן הלאוין שבי' הדברו' לא תרצח^קו כו' וד"ל^כד.

והנה יש עוד פי' שני בלשון עד"י והוא ענין ולשון נצחיות כמו עד"י ע"ד^קז והוא ג"כ ע"ד הנ"ל לפי שענין הנצחיו' עדי עד הוא בבחי' ההעלם שבכתר זה כו', וכענין מלך משובח ומפואר עד עד^קח שמו הגדול כו' שאין לו הפסק גם בתשבחו' שכל מה שאתה משבח יותר עדיין אין לו הפסק^כה, וכן ענין הכל ירוממו"ך סלה^קט שירוממו עד אין שיעור למעלה כי כל מקום שאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק^קי כו' מפני שאור א"ס אין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כו' וכמ"ש במ"א וד"ל^כו. ועוד יש פי' שלישי בפי' עד"י והוא מלשון הפסק^קיא דוקא כמו עד כאן תחום שבת^קיב וכן עד ולא עד בכלל^קיג כו' ומ"מ ענין א' הוא עם בחי' הנצחיו'^כז הנ"ל וטעם א' להם, כי ענין ההפסק הזה רצונו לומר שכל מה שתוכל להלל ולהודות עדיין לא תגיע גם לחצי שבחו, וה"ז כענין הפסק עד כאן ולא יותר וה"ז מפני שאין לו שיעור למעלה בעילוי אחר עילוי כו'. וזהו פי' משובח ומפואר עד"י ע"ד בבחי' נצחיו' וגם בבחי' ההפסק דהיינו שגם אם תגיע לעילוי היותר גדול עדיין עד ולא עד בכלל מפני שלא תגיע לעולם לאורו האמיתי כו' וא"כ הכל ענין א' וטעם א' וד"ל^כח. וכל ג' הפרושי' הללו הכל ענין וטעם א' שהוא מפני שנק' סתימו דכל סתימין כו' וזהו ותבואי בעד"י עדיים כו' (אך מה שאמר בעדי עדיים לשון רבים וגם לשון יחיד דהיינו שיש עדיים רבים ויש עדי אחד שהוא מקור כל העדיים ונק' עד"י עדיי"ם כו', הענין הוא לפי שהרבה כתרי"ם יש כמו ג' כתרים^קיד כת"ר תורה וכת"ר כהונה וכת"ר מלכו' כו' אך כת"ר שם טוב עולה על גביהן כו' והוא נק' מקור כל הכתרי"ם ומקור כל העדיי"ם הנ"ל והוא בחי' רעוא דכל רעוין הנ"ל שהוא מקור כל הכתרי"ם כו' וד"ל. ובאמת פי' עד"י עדיי"ם רצונו לומר על ענין שאין שיעור כלל לעדיים וכתרי' עד רום המעלות בעילוי אחר עילוי זו למעלה מזו והיינו בעדי עדיו' הרבה עד אין שיעור ומטעם הנ"ל ולא שיקצוב המדה לומר בחי' מקור לעדיים כו' וזהו פי' יותר אמיתי בפשט הכתוב וד"ל). ובכל זה יובן ג"כ מה שקורא למשכן העליון

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org