רעח, א

וביראה ועונין^מא ג"פ קדוש עי"ז ממשיכי' בחי' הדעת עליון אליהם כנ"ל וד"ל.

(ג) והנה נאמר בפי' יוצר אור כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה קדוש קדוש כנ"ל כולם כאחד דוקא כמ"ש בזהר דלא מקדשין (לי'] לעילא עד דמקדשין ישראל^מג לתתא דמקדשי' לי' כולא כחדא^מב כנ"ל. והענין הוא שלכך אין מקדשין אותו מלמעלה עד שיקדשו אותו מלמטה שמצפים המלאכים לקדושת ישראל שלמטה דמקדשי לי' כולא כחדא כנ"ל, בהיות שרש ישראל עלו במחשבה^מד לפניו תחלה כנ"ל שנמשכו מבחי' עמ' 822 ּ מחשבה עילאה ושרש המלאכים הוא דבר ה'^מה ורוח פיו ית' כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו^מו וברוח פיו כל צבאם וגו' לכך אינם יכולים המלאכים לומר קדוש היינו להמשיך עי"ז בחי' הדעת [עליון] אליהם כנ"ל עד שיאמרו ישראל למטה נקדישך כנ"ל, בהיות ששרש ישראל עלו במחשבה ע"כ ממשיכים משרשם בחי' עליונה כנ"ל ואז המלאכים יכולים להמשיך אליהם הדעת משרשם בחי'^מז דבר ה' ית' אליהם הדעת ג"כ. אבל טרם שהמשיכו ישראל משרשם בחי' מחשבה עילאה כנ"ל אין המלאכים יכולים להמשיך אליהם הדעת משרשם דבר ה' ית' מאחר שלא נמשך עדיין אף במחשבה עילאה איך ימצא בבחי' הדבור עליון, כמו עד"מ א"א לדבר זולתי כשיחשוב בתחלה במחשבתו צירופי אותיות אלו שרוצה לדבר כנ"ל. כך עד"מ למעלה א"א [להמלאכים] להמשיך מבחי'^מח דבור עליון בחי' הדעת עד שיקדשו אותו מלמטה פי' שימשיכו ישראל [ש]למטה ממקורם ושרשם בחי' מחשבה עילאה אל הדבור, והיינו שע"י אמירתם קדוש קדוש קדוש^מט כו' נקדישך כו' הם ממשיכים את הדעת מלמעלה מן המחשבה עילאה לתוך המח' עילאה ואח"כ מהמח[שבה] אל הדבור עליון, אז יוכלו המלאכים להמשיך אליהם הדעת מבחי' דבור עליון ג"כ ואז אומרים המלאכים ג"כ קדוש כו' בשביל להשפיע הדעת מהדבור עליון מקורם אל בחי' עולם העשי' אל ישראל שנפלו למטה ונתלבשו בגופי' גשמיי' דעשי' כנ"ל, ובבחי' ומדרגה א' ישראל הם למעלה מהמלאכים עד שהמלאכי' יצטרכו אליהם שימשיכו אליהם הדעת ממקורם ושרשם מח' עילאה [כנ"ל, ובבחי' ומדריגה אחת המלאכים למעלה מישראל, עד שישראל מצטרכים שישפיעו אליהם הדעת למטה בעשי' מחמת שנתלבשו בגופים גשמי' דעשי', שמצד שרש שרשם הם למעלה מהמלאכים לכך ממשיכים הם ממקורם הנעלה בחי' מחש'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org