תס, א

אינו בא רק ע"י רו"ש דחו"ב ומדות אהוי"ר שבלב שהן ב' מיני משכן הנ"ל, מ"מ גם לבחי' רו"ש זה צריך שיומשך בבחי' כלי מחזיק לאור זה שהוא יהי' כלי אל בחי' הבטול הזה דרו"ש בתמידות דוקא כמ"ש והחיות רו"ש כמראה הבזק שהוא כמו להב היוצא מן החרסית, הרי יש עכ"פ בחי' כלי שהוא החרסית שהלהב עולה ויורד בו וא"א שיהי' להם רו"ש בלי כלי שיאחז בו האור כו'. וכך הוא באור הנשמה האלקית שיש בה בחי' רו"ש בתמידות כמו אור הנר שהלהב עולה ויורד בתמידות כך נר הוי' נשמת אדם יש בה בחי' רו"ש באהוי"ר בתמידות כנ"ל, אך צ"ל בחי' כלי לרו"ש זה שהוא או"י ואו"ח שבה ובלי כלי לזה האור העולה ברו"ש לא נק' נשמת אדם כלל, שהרי אמר נר הוי' דוקא נשמת אדם כנר שהוא הכלי לאור שעולה ויורד בה כו' ואז נק' נשמת אדם לשון נשימה שהוא [ב]בחי' הסתלקות והתפשטות באף כמ"ש ויפח באפיו נ"ח^תלז כו', כמו שהדפק הוא ברו"ש בלב ובדם שביד כו'.

והנה עיקר כלי לזה לבחי' הנשימה שבנשמה [ה]אלקית הוא בחכ' שבתורה דוקא כידוע בשרש בחי' נר"נ דאדם דנפש בכבד ורוח חיים במדות שבלב בדפיקו דליבא ומשכן הנשמה הוא במוח דוקא והוא בבחי' החכ' שבמוח^תלח כידוע, ובחי' הכלי לאור דרו"ש דנשמה שבמוח הוא ענין הדבור בד"ת דוקא לפי שאין כלי המיוחד לרו"ש דחכ' שבנשמה אלא בדבור בד"ת בלבד וכמ"ש חיים הם למוצאיהם בפה^תלט דוקא וכמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך^תמ כו' דוקא, וכן כתיב [כי] לא על הלחם לבדו כו' כי על כל מוצא פי הוי' בד"ת^תמא דוקא יחי' האדם שהוא הנשמה אלקית כמ"ש כי הוא חייך^תמב ממש וכתיב כי אמרתך חייתני^תמג אמרתך בדבור בפה דוקא. וראי' לזה ממ"ש בפ' ק"ש ואהבת בכל לבבך שזהו בחי' רו"ש דאהוי"ר דואהבת [גימ'] ב"פ אור^תמד או"י ואו"ח, ואח"כ אמר והיו הדברים^תמה [כו'] ודברת בם^תמו כו' בדבור בד"ת דוקא מפני שזהו [עיקר] הכלי לרו"ש כנ"ל (לפי שמהבל הדבור בד"ת נעשה או"מ^תמז לנשמה בשרשה הראשון שהוא אותיות התורה שם^תמח כמו שהן למעלה שנק' שמותיו העצמים [ממש], כידוע דאורייתא סתים וגלי' [וקוב"ה סתים וגליא וכך ישראל דמתקשראן באורייתא בסתים וגליא] כמ"ש הנסתרות כו' והנגלות לנו היינו כמו שס"ר אותיות התורה^תמט בשרשן בעצמות [א]א"ס ממש בבחי' סדכ"ס הנ"ל נמשך או"מ להקיף לנשמות. וז"ש ואשים דברי בפיך^תנ דברי ממש ובצל ידי כסיתיך שהקב"ה יושב ושונה כנגדו שנאמר ה' צלך^תנא כו' וע"כ על כל מוצא פי הוי' דד"ת באדם יחי'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org