תט, ג

בטמטום הלב והמוח^תרסח כו', וגם מצד גסות וחומריות גופו אע"פ שלא נמשך אחר הרע אף בהרהור עבירות אבל בתאוות היתר מושקע ומושרש ביותר ובתאות הממון והכבוד בכל עמ' 1224 ּ לבו רודף אחרי ההבל ויבלע כל חיותו בזה וכל הדו"מ בטלים וריקים ומחשבות של הבל הולכים אחר הנפש^תרסט בצאתה מגופה. וזהו ענין הטבילה בנה"ד^תרע שאחר בירור גיהנם מן התאוות הרעות ממש והוא אש רוחני ודק יותר שמוציא ומכלה כל הגשמה גופני' וחומריות שקיבלה הנשמה בעוה"ז (וזהו כמו תשובה בלב נשבר במ"ש טבעי' על רדפו בהבל כל ימיו כו' ומצטער ויתמרמר בנפשו עד שנבזה בעיניו נמאס כו', זהו אש דנה"ד זה שהוא כאש המרירות ובכי' בהתפעלות אש שנק' אש שחורה^תרעא בלקותא שבדמי' ברוע הלב ופני[ם] כו'), והוא כמו מ"ת בוכי'^תרעב כו' כמשי"ת. וזהו שא' דכל עיקר טבילה זו דנשמות בנה"ד זה רק לשכוח כל חיז"ו דהאי עלמא^תרעג כו' שהוא הגסות וחומרי' דמדות הטבעי' ומודו"מ שע[ו]סק בכל ימיו בטרדא בלו"נ^תרעד כו', ואז יוכלו הנשמות לעלות לגעה"ת לקבל שכר בהנא' עונג אלקי במורגש בשכל ומדות אוי"ר אלקי' כו' (כמו בב"ר^תרעה קודם התפלה וכבכי' מסט' דא וחדוה מסט' דא^תרעו כו' שע"י המרירות ובכי' על ריחוקו מאלקות יבא לפ"ע זה לקירוב וחדוה אלקי' בהתפעלו' אה"ר בתענוגי' כעכשיו בק"ש ופסוד"ז וכה"ג כידוע), ולפ"ע הצער ומרירות מן ההיפוך כך יהי' ערך העונג אלקי במורגש לנשמות בגעה"ת (שזהו לפ"ע הפשט' הגסות והגשמיות לאי"ן בבחי' כלי ריקן יותר (כרקבון הגרעין כו' וכזורעים בדמעה כו' ומתייאש כנ"ל). וזהו שא' דמזיעתן של חיות הקדש נמשך נה"ד זה שקודם לגעה"ת (כלהט החרב כו' שיש בו טו"ר ולפעמים מתהפך לטוב^תרעז כו' והוא נוגה דיצי' שחציו טוב^תרעח כו' והיינו בתאוות היתר שמתברר בנה"ד זה כנ"ל).

והענין הוא דודאי נה"ד זה יותר טוב מן הגיהנם^תרעט שהגיהנם נק' עונש ודין גמור לייסר לרשעים לבער הרע ממש שהוא אש קשה דאכיל ושצי ומבער כל לכלוך ופסולת (כמו שאש אוכלת אש המכוה^תרפ כו') (וכמשל עלוקה שמושכת דם^תרפא הפסולת כך יש דינין קשי' שכל חיותם לכלות הרע ונק' רצועא לאלקאה^תרפב כאיש רע בטבעו שכל חיותו לפעול רע לענוש^תרפג ולהכות כל חי וכמו ועל חרבך תחי'^תרפד כו') וכמו יסורים קשים

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org