שפט, ג

כל בשר כו', עד שירגיש בנפשו בחי' גילוי אור א"ס המאיר ומתגלה על נפשו האלקי' בשעה זו שמתפעל בנפשו ולבבו מהתבוננות דיחוד אוא"ס ומבחי' ביטול והתכללות דע"ס בעצמות המאציל כנ"ל, וכמ"ש אם ישים אליו לבו^קנב פי' אליו בעצמו דוקא ולא למדותי"ו^קנג שהן ע"ס כנ"ל אזי בחי' רוח"ו ונשמת"ו של עצמות אוא"ס אלי"ו יאסו"ף בבחי' המשכה וגילוי אור אלקי החופף על נפש"ו כמ"ש כבו"ד ה' יאספ"ך^קנד כו', והוא בחי' אור מקיף להקיף את נפשו בלי יוכל להפרד מאחדותו ית' להיות בבחי' יש ונפרד אפי' רגע כמ"ש ה' צלך^קנה כי אתה ה' מחסי^קנו וכה"ג דהיינו מ"ש וימינו תחבקני^קנז כמ"ש במ"א וד"ל.

וזהו מ"ש בס"י אם רץ לבך שוב^קנח כו' שבחי' התפעלות הנפש מהתבוננות דיחוד א"ס וע"ס כו' בתשוקה וכלות הנפש בשכלו ולבו כנ"ל נק' בחי' רצוא לשון מרוצה כשלהבת העולה כו' שהוא התנתקות אור הנפש מן הכלי ליכלל בעצמות אוא"ס כמ"ש אם ישי"ם אלי"ו לב"ו כו' וכמו בכל לבי דרשתי"ך^קנט כו' וכיוצא ומה שמאיר ומתגלה על נפשו מלמעלה למטה נק' בחי' שוב^קס כמ"ש במ"א באריכות. אך הנה לכאורה יש לחקור בטעם תשוקת הנפש להכלל בעצמות אוא"ס מאליה בלי טעם כו' (כי ענין ההתבוננות אינו טעם להכריח ההתפעלות רק שהוא בחי' ראי' בלבד ועד"מ בן המתבונן בנפשו על אביו שהוא מרחוק שמתפעל ומכ"ש שמתפעל בראייתו אותו ואם לא הי' רואהו לא הי' מתפעל באהבה שאין לומר בהתבוננו' ראי' זו שנק' טעם להתפעלות). אך הענין הוא דנר הוי' נשמת אדם^קסא חלק ה' ממש^קסב ונק' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן^קסג כי בצלם אלקים ממש היא וכמ"ש ויברא ה' אלקי' את האד"ם בצלמ"ו^קסד כו' וע"כ ממילא תכלה הנפש האלקי' ליכלל במקור חוצבה להיות בבחי' אד"ם העליון שלימותא דכולא^קסה, והיינו אדמ"ה לעליו"ן להיות בדומה לאד"ם העליון ובפרט ע"י המשכת גילוי אוא"ס בנפשו דכמו שהוא למעלה מאיר על נפשו למטה וכמארז"ל ויקרא לו אל^קסו כו' הקב"ה קרא ליעקב א"ל^קסז כו' אני יחיד בעליונים ואתה יחיד בתחתונים^קסח וכה"ג והיינו מטעם הנ"ל דבחי' אד"ם אדמ"ה לעליו"ן וד"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org