ורחלא היתה יפ"ת ויפ"מב וכן ברבקה כתיב והנערהג טובת מראה כו', ובשרה נאמר ג"כ יפ"מ כו', ולכאורה אין לזה טעם כלל כי מה זאת מעלה יתירה ברוחני' כו', ועוד שהרי שלמה המע"ה אמר להיפוך להשפיל מעלת החן והיופי כמ"ש שקר החןד והבל היופי וכתיב נזםה זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם כו'. אך הנה יש להקדים במ"ש יעקב אעבדךו שבע שנים ברחל בתך ולמה לא בלאה, ולמה ז' שנים כי אולי אם הי' מתחייב א"ע בב' וג' שנים הי' לבן מתרצה בכך ולמה מעצמו קיבל ע"ע ז' שנים כו'. אמנם הנה ידוע בשרש בחי' יעקב ולאה ורחל למעלה שיעקבז פי' יו"ד עקב בחי' הארת סוף מדריגת השכל במדות אשר בחכ'ח אתברירו כו', והנה בחי' רחלט הוא בחי' עלמא דאתגלייא עולם הדיבורי כידוע ע"כ אהב יעקב להשפיע לרחל לבא בבחי' הגילוי, והוא בחי' ז' שנים עילאין שהי' עובד ללבן העליון בעבור רחל נגד ז' מדות כו' ע"ד שנאמר ששיא שנים תזרע שדך כו' כי איןיב נותנין לאדם פרנסה רק בשביל אשתו, אבל בשביל לאה לא רצה לעבוד כלל כי לא הכיר יעקב ולא השיג במעלת ומדריגת נשמת לאה להיותה למעלה הימנו במדריגה וכל דבר המופלא ונעלם מן ההשגה אין לו אהבה ותשוקה אלי', אדרבה יוכל להיות שיפול שנאה בלבבו על אותו הדבר, וז"ש כייג שנואה לאה כי לאה היא בחי' עלמא דאתכסייא בהעלם ע"כ היא שנואה, עד"מ אדם שמשיג איזו שכל בלימודו מתענג בו ובאהבתהיד ישגה תמיד, אבל כשאינו משיגו שכלו קץ בו עד ששנאוי הדבר היפך העונג כו' וד"ל.
ושרש הדברים הוא כי לאהטו הוא בחי' עולם המח' כידוע שהוא תענוג תמידי שאינו תענוג אלא צער, וע"כ נק' לאהטז ל' נלאה כמו ונלאויז לשתות מים כו', ולאה בה"א בחי' נוק' הרי ענין הנלאה הוא בבחי' מקבל ולא בבחי'