קעט

התיכון כו', וזה נעשה ע"י בחי' הרחמים שישראל מעוררים על נפשם האלקי' שעי"ז מעוררים מדת הרחמים למעלה כמ"ש הבן^עז יקיר לי כו' המו מעי לו רחם ארחמנו כו', דבאמת א"א לומר בחי' התפעלות רחמי' בבחי' אחדות פשוטה כי בחי' התפעלות הוא בחי' שינוי רק ע"י החכ' נמשך מדת הרחמי' כמו שנמשך בחי' החסד כמ"ש לך^עח הוי' הגדולה כו' והתפארת שהוא בחי' הרחמי', אלא מעוררים בחי' רחמים פשוטי' שלמעלה מן החכ' והוא מ"ש המו מעי לו רחם ארחמנו כו' (שזהו בבחי' עצמות עד"מ בן יקיר לאב שהמו מעיו ברחמנות בבחי' פנימי' ועצמות ביותר, כך נש"י להיותם בבחי' עצמיו' ופנימי' המאציל כמ"ש כי^עט אתה אבינו ע"כ המו מעי כו' משום דנש"י נק' אדם כמ"ש ויפח^פ באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו ופנימיותו נפח כמ"ש אתה^פא נפחת בי כו' וזהו שבחי' רחמים דיעקב^פב נק' נחלה בלי מצרים שהוא בחי' רחמים פשוטי' שבעצמות כמ"ש המו מעי לו כו' וד"ל).

ובחי' נצח והוד תרין ירכין הנה בחי' נצח דז"א הוא מ"ש וגם^פג נצח ישראל לא ישקר כו' שבחי' נצח אינה חולפת ועוברת וע"כ לא ישקר שאין לו הפסק, וזהו לא יכזב מל' נהרות^פד הכוזבים כו'. וזה נעשה ע"י בחי' הנצח שלמטה בכנ"י שהוא ענין ההסכם החזק שנעשה בבחי' ניצוח גם לאחר שחלפה ועברה האהבה וההתפעלות שבתפלה לגמרי, כמו כל היום בטרדתו בעסקיו מ"מ עומד בניצוח לנגד רצון הגוף בדרך אתכפיי' בלי טעם ודעת בלי אור אהבה שבתפלה רק מצד ההסכמה שנשאר אצלו בתוקף לילך בדרכי הוי' ולא להיות נפרד מיחודו כו'. וכן בבחי' ההוד שאין בזה בחי' טעם ודעת רק בבחי' הודאה בלבד כענין מודים^פה אנחנו לך כו' שמודה שצריך להיות בטל לרצון הוי' ולהתגבר לנגד כל מונע ומסתיר אור ה' כו', וגם דבינה^פו עד הוד אתפשטת אבל הוא רק בחי' רשימו בעלמא מצומצמת ביותר, וכן בניצוח אין בו רק בחי' רשימו בעלמא מן ההתבוננות שבתפלה שהוא מה שנשאר ההסכם אצלו כך כנ"ל, אך אנו רואי' שיש

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org