צז

שעם היותן בטלי' למאמר ה' אשר שם להם חוק וגבול היינו רק כמו שהם בתמידי' שכך תמיד לא ישנו את תפקידם וכן ריפוי החולה. ולכך אומרי' זה בחול שבחי' ביטול היש לאין הוא בבי"ע שהנבראי' הם על עמדם ולא נתעלו ושמה הם בטלים, משא"כ בשבת ביטול היש לאין באופן אחר שמתעלים ממש מבי"ע לאצי'. וזהו השתחוו לה' כו', הריעו לה' כל הארץ, גשמיות דוקא משום דארץ קדמה במחשבה כנ"ל. אך ענין הריעו הוא ע"ד שנודע^לב בגמ' ההפרש בין שברים לתרועה שהוא ענין גנוחי גניח וילולי יליל פי' התרועה הוא קולות קצרים ילולי יליל כאדם הבוכה ופוסק בכל רגע שאינו יכול להאריך במשיכת קול בכיותו והיינו מפני שהבכי' היא ממעמקים יותר מעומקא דליבא שאין לו שום כלי להיות נגבל ונתפס בו ומיד שיוצאת התגלות לבו בבחי' בכיה אזי מיד ג"כ נפסק. וכך יש למעלה ג"כ בחי' מטי^לג ולא מטי שההמשכה היא ממקום גבוה מאד נעלה וא"א לו להיות בבחי' מטי לגמרי ולהתגלות כולו אלא מיד שנמשך בבחי' מטי אזי מיד מסתלק ולא מטי כי אין כלי מספיקו ולזה נשתבחו ישראל אשרי^לד העם יודעי תרועה דוקא.

וזהו ג"כ שר"ת הריעו לה' כל הארץ הוא הלכה, כי ההלכות הם ג"כ כמו כך שהם פסקי פסקי כל הלכה היא חלק קטן בפ"ע כענין התרועה הנ"ל שהם קולות קצרים והיינו משום שא"א להיות כל השנה כולה ר"ה להיות תרועה ממש אלא הריעו לה' בבחי' עסק ההלכות שהם ג"כ כמו תרועה כו', ופי' להוי' להיות עי"ז המשכת בחי' הוי' וד"ל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org