קעב

עד"מ כמו אדם שיודע מעצמותו מראש ועד סוף בסקירה א' גם שיודע בפרט כל אבר ואבר עד צפורן הרגל מ"מ הרי סוקר במח' א' כל גופו ומדותיו ושכלו ורצונו כו' וכמ"ש^טז ברמב"ם בידיעת עצמו יודע את הכל כו', אך הרי ידיעת עצמו ממש הוא בחי' אח"פ ואיך בידיעה זו יודע בחי' הריבוי כו', אבל הענין הוא שבחי' ידיעת עצמו זה אין זה עצמו אלא רק בחי' צמצום ההמשכה להיות סובב וממלא שהוא רק בחי' וי"ו דקדוש הנ"ל שע"ז ג"כ אמר לית^יז מחשבה תפיסא בי' אפי' מחשבה א' הקדומה מפני שהיא רק הארה מאוד מאוד ואין לה ערך כלל לגבי עצמיו' אוא"ס ממש שנק' קדש בעצם כנ"ל וד"ל]. וזהו שהמלאכים^יח אומרים ג' פעמים קדוש עד שאומרים ה' צבאות אות^יט הוא בצבאות שלו כו'.

והנה כתיב שאו^כ ידיכם קודש וברכו את ה' ולכאורה מה ענין ברכה לקודש, אך הענין הוא דהמשכת קודש העליון נק' ברכה לפי שצריכה לבחי' ברכה והמשכה תמיד בכל דור ודור מחדש כי יוכל להסתלק מפני מעשה הדור שאינו כראוי להעלות אתעדל"ת להיות מזה אתעדל"ע להיות חפץ חסד זה להמשיך מקדושתו העצמי' להיות בבחי' סובב וממלא (שהוא הוי"ו דקדוש הנ"ל, שאין לו ערך לגבי עצמו' אא"ס שלמעלה מבחי' גדר עלמין גם מהיות בחי' סובב כו' וכמ"ש^כא בע"ח דבתחלת ההשתלשלות הי' חפץ חסד מעצמו ואח"כ תלוי במעשה התחתונים כו' ע"ש), ע"כ צריך לברך ולהמשיך תמיד מקודש העליון כדי שלא יסתלק האור הזה ויוכשר^*21 בעצמיות כמו שהי' טרם ההשתלשלות כמו אלכה^כב אשובה אל מקומי כו', וזה ענין הברכה כמו ברוך כבוד הוי' ממקומו העצמי משום דלית מאן דתפיס בי' כו' כנ"ל וכמו שאמרו הוא^כג מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו' ולהיות כי בבחי' קודש העליון שהוא בחי' אח"פ שלמעלה מבחי' סובב אין כל ההשתלשלות תופס מקום אצלו כלל וכלל עד דקמי' כחשיכה כאורה רוחני' וגשמי' שווין (כי הרי הוא למעלה מבחי' מעלה ומטה שבבחי' הקו כו' וגם למעלה מבחי' המקיף דקו זה הנק' מקיף הכללי שמקיף וסובב לד' עולמות אבי"ע בשוה כו'), וע"כ שם נאמר אם^כד צדקת מה תתן לו כו' שאין המצות מוסיפין אור שם ואין העבירות פוגמין שם כלל וזה שא' אם רבו פשעיך מה תעשה לו כו'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org