קסז

הלב שזה ענין קושי' הלב שקשה כאבן דומם ולא שנסתם ונטמטם ע"י סיבות אחרות שזהו רק היפך פתיחות הלב שאין לבו פתוח בתורה ויראת ה' מפני שנסתם ונטמטם בתאות וכה"ג וזהו בנקל להתקין כי יטהר הלב ויפתח ע"י מעט יגיעה בתפלה כי הבא^נד לטהר לבו מסייעין לו כו', אבל בחי' טמטום הנק' קושי הוא הנק' לב האבן כמ"ש והסירותי^נה את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר כו', ה"ז מצד החוצפה שבנפשו בבחי' מעשה עמלק דוקא מטעם הנ"ל וד"ל, ואין עצה להסיר לבחי' טמטום לב האבן הזה אלא רק ע"י בחי' גלוי אלקות בכח מ"ה שבנפש בבחי' ביטול אמיתי הנ"ל, ומלחמה זו לה' הוא שמתגלה בכח מ"ה שבנה"א להכניע לבחי' יש וחוצפה בלי טעם הנ"ל וד"ל.

ועוד יש עצה לזה ע"י מצות זכירת מעשה עמלק שהוא^נו מתרי"ג מצות להרמב"ן, שבקראו פ' זו שהוא דבר ה' בפיו, שבה גלוי אוא"ס בחכמה שבפ' זו, הרי בזה יש כח גדול ורב להכניע לבחי' חוצפה דעמלק שבנפשו, כמ"ש אם^נז תגביה כנשר משם אורידך נאום ה', הוי' דוקא, כמ"ש מלחמה לה' בעמלק, והיינו ע"י שאומר פ' זו דמחה אמחה, וכל האותיות דפ' זו כו' וד"ל.

ד) ומעתה י"ל בתירוץ שני הפסוקים הללו דסתרי אהדדי לכאורה, דכאן א' מחה אמחה כו' ולהלן א' מחה תמחה כו', ולפי הנ"ל אין כח כלל בנש"י למחות כי מלחמה לה' בעמלק כו' כנ"ל, אך הענין הוא דמ"ש מחה תמחה קאי בהיות ישראל שרוים על אדמתם בא"י דוקא וכמ"ש בסוף פ' כי תצא והי' בהניח^נח ה' אלקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק כו', אבל מ"ש מחה אמחה כו' מלחמה לה' בעמלק הוא בפ' בשלח מיד אחר מלחמת יהושע בעמלק, הענין הוא מטעם הנ"ל שא"א להכניע לקליפת עמלק כ"א בבחי' גלוי אוא"ס והשראתו בח"ע בחי' כח מ"ה שמאין תמצא כנ"ל, וע"כ קודם כניסתן לארץ א' מחה אמחה שמן השמים ילחמו בו כנ"ל, אבל בבואם לארץ יש ביכולת ישראל להכניע לעמלק מצד עצמם וכחם והוא מ"ש תמחה את כו', והטעם הוא להיות ידוע שבחי' ושורש ארץ ישראל הוא המקום שבו הוא בחי' גילוי והשראת ח"ע דוקא כמ"ש עיני^נט ה' אלקיך בה מראשית השנה כו', וידוע דהעינים הוא בבחי' חכמה כמו עיני העדה ומאחר שנאמר עיני הוי' אלקיך בה הרי תמיד מאיר בה מבחי' פנימי' ח"ע שהוא בחי' אין כמ"ש והחכמה^ס מאין תמצא וכמו שמבואר למעלה שהראי' בבחי' חכמה דוקא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org