קסה

הנופל לבלתי^לט ידח ממנו נדח ח"ו, וזהו רק מצד בחי' עצם הטוב והצדקה וחסד שעושה ה' עם הבריות לבלתי ידח ממנו נדח כמ"ש החפץ^מ אחפוץ במות הרשע כו' לפי שצדיק^מא ה' ע"כ צדקות אהב להחיות רוח שפלים שירדו למטה מטה ולהשיב את הנדחים ולקרב את הרחוקים כו', וזהו ותקם את דבריך שנפלו ונתרחקו ולהשיב את נדחו מפני כי צדיק אתה וד"ל.

והנה מ"ש ותקם את דבריך פי' שיש עלי' ובירור לטוב מן הרע הוא דוקא ענין הנעשה בכל הגוים שמז' אומות לפי ששרשם בזלע"ז דקדושה רק בבחי' בינה ומדות (שהוא בבחי'^מב ס"ג שבו הי' השבירה), אבל עמלק נק' ראשית גוים ששרשו בזלע"ז דקדושה למעלה מכל הגוים לפי שבחי' עמלק הוא בבחי' המנגד לבחי' יחידה^מג שלמעלה מבחי' נר"ן כמבואר למעלה שבחי'^מד יחידה הוא בבחי' ביטול העצמי דכח מה שלמעלה מן הטעם וההשגה לגמרי כך לעו"ז דקליפה הוא בחי' חוצפא דעמלק שנמשך אחר עצמו דוקא להיות בחי' יש וגסה"ר בלי שום טו"ד כלל, כי הנה כמו שיש ב' מיני ביטול א' מצד טעם והשגה, והב' ביטול העצמי בבחי' אין דחכמה כח מ"ה למעלה מן הטעם כנ"ל באריכות, כך הוא במנגד לבחי' הביטול שהוא בחי' יש ודבר, יש ב' סוגים א' הבא מהטעם וההשגה כמו עשיר גדול שיענה עזות^מה וחוצפה יתירה מצד עושרו או חכם גדול שמתגאה מצד חכמתו או גבור מצד גבורתו ומכש"כ מלך שמרומם ומנושא על הכל בעושר וגבורה וחכמה וכה"ג, אבל יש בחי' חוצפה ועזות בבחי' יש וגסה"ר שלמעלה מן הטעם כגון שאינו עשיר ולא חכם כו' והוא בתכלית הפחיתות וגם הוא בעצמו יודע שהוא שפל בכל הדברים וכאין וכלא חשיב בעיני הכל מ"מ לא נכנע לבבו כלל וכלל, כי הגם שמתבונן היטב בשכלו ורוח בינתו בכל הפחיתות שלו אינה מועלת זאת ההתבוננות בנפשו כלל ולא תעשה שום רושם הכנעה בגופו כלל להפוך לבו מן החוצפה אל השפלות והכנעה אפילו כחוט השערה אלא עומד ברום לבבו וגסות רוחו להעיז לכל נכבד כו' וא"כ מזה הוראה גמורה שיש בחי' חוצפה שלמעלה מן הטו"ד ונק' חוצפה זו מלכותא^מו בלא תגא כידוע (כי יש מלך מרומם מצד עצם הרוממות ויש מלך מתרומם מצד ההתנשאות בלא טעם כו'), ולכך אין בחי' התבוננות מועלת לו להכניע א"ע, וזהו בחי' המנגד לבחי' הביטול דחכמה שבבחי' אין שלמעלה מן הטעם כו' והוא ענין קליפת עמלק שנק' ראשית גוים שלמעלה מבחי' בינה דקליפה שהמדות רעות דז' אומות יצאו משם כו', אלא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org