רלט

[ויט^א משה^ב גו' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו].

[ויט משה גו' וישב הים לפנות בוקר לאיתנו].

...ולהיות המשכה ממקום גבוה כ"כ יודע הי' הקב"ה שלא הי' באפשרי לישראל כפי שהיו אז באותו פרק ובאותו זמן לעורר, כי זה הי' מיד אחר יציאתם ממצרים שהיו^ג שקועים שם בנ' שערי טומאה וכנז'^ד בדרז"ל שהי' קיטרוג על הים כל הלילה מה נשתנו אלו מאלו הללו עע"ז כו' לכן התנה^ה תנאי עם הים שיקרע לפני בנ"י כו' ופי' שעדיין לא נגמר ישותו עד שיקיים תנאו ויתבטל מיש לאין וכנ"ל^ו בדין התנאי שעד שמתקיים התנאי אין הדבר כלום א"כ עד שיקרע הים ונתבטל מיש לאין עדיין לא הי' ממש כ"כ בישותו שנתן לו הקב"ה במע"ב על תנאי זה כנ"ל, ולפיכך הי' בנקל להיות נקרע גם שלא הי' המשכה ממקום גבוה ורם כ"כ, פי' כי עם היות כי ההמשכה בקי"ס הי' מבחי' סוכ"ע הנ"ל דקמי' אין ויש שוין ממש אבל הי' רק הארה בלבד משם משום שישראל הן במדרגה קטנה ולא הי' מהם אתעדל"ת אלא שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוריד הארה משם ולכן לא הי' רק הארה בלבד, ולפי שלא הי' הים עדיין יש כ"כ מאחר שעדיין לא נתקיים תנאו כנ"ל, לכך גם כח הארה זו הספיקה לבטלו מישותו הקלה זו לאין, משא"כ אם הי' מתהוה בבחי' יש בלי שום תנאי בעולם אזי הי' נגמר ישותו כראוי להיות יש ודבר ממש ואז קשה הי' אח"כ להיות מתבטל לאין אם לא ע"י המשכת עצמיו' הסוכ"ע דקמי' אין ויש שוין ולא ע"י הארתו לבד. והמשכה זו א"א להיות כ"א באתעדל"ת דוקא שאזי מעורר אתעדל"ע מעצמיו' הסוכ"ע משא"כ באתעדל"ע מצד עצמו דיו בזה שמוריד ומשפיל הארה א' ממנו, ולפי שלא הי' באפשרי להיות אתעדל"ת אז ביצ"מ לכן הוצרך הקב"ה להתנות תנאו עם הים שאזי יהי' יכול להקרע גם בלי אתעדל"ת מטעם הנ"ל.

ובזה יובן מ"ש לאיתנו לתנאו גבי וישובו^ז המים ולא גבי קריעתם לפני ישראל, כי הנה פי'^ח איתנו הוא חוזקו ותוקפו והיינו שנגזר ישותו להיות יש ודבר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org