השתחווא לה'ב בהדרת קדש, ר"תג קבלה, ואומרים אותו בשבת, ובמזמור לתודה שאומרי' בימי החול נאמר הריעוד לה' כל הארץ ר"ת הלכה. ולהבין מהו השייכות פ' דהשתחוו לה' לאומרו אחר ג"פ הבו שבמזמור לדוד, ומהו ענין הריעו להלכה. הנה קבלהה הוא באצי' ותלמוד בבריא' ומשנה ביצי' ומקרא בעשיה. וצ"ל איך יתכן שמקרא שהוא תשב"כ הוא למטה ממשנה ומתלמוד שהם רק ביאוריה ופירושיה. וגם ידוע שקדושת תשב"כ יותר מתשבע"פ שאסורו להניח גמ' על חומש. אך הענין דפי' תלמוד בבריאה ומשנה וכו' היינו רק בבחי' גילוי ההארה אבל שרשם בבחי' אצילות בין במקרא כו', רק שבבחי' גילוי ההארה בהתלבשותם בעולמות יש בהם חלוקות שהקבלה היא בבחי' אצי' בלבד ולא נמשכ' למטה כלל והתלמוד נמשך ומתלבש בבריאה כו' עד שהמקרא נמשך ומתלבש גם בעשי', והיינו באמת לפי ששרשו שלמעלה בבחי' אצי' הוא גבוה מאד נעלה ממשנה ומתלמוד ומקבלה לכן נמשך ומתלבש גם בבחי' עשי' כנודעז הכלל שכל הגבוה יותר יכול לירד ולהשפיל עצמו למט' יותר. ולפי ששרש המשנה שבאצי' למטה מן המקרא לכן אינו יכול להתמשך ולהתלבש בעשי' אלא ביצי' בלבד. והתלמוד שהוא למטה בשרשו גם ממשנה אינו מתלבש רק עד בריאה בלבד וכו'.
ולהבין זה דלכאורה אנו רואים שגם קבלה ירדה בעולם לחכמים מביני מדע שהם בעולם השפל דעשי'. הנה ישח להקדים תחלה הפרש שבין נביאים למקובלים. דהנה ידוע שיחזקאלט הנביא שהי' בגלות לא השיג רק בנו"ה דיצי' ונק'י בן כפר וישעי' בנו"ה דבריא' וכן כל הנביאי' חוץ ממרע"ה שנאמ' עליו