עג

עולמים כידוע וכתיב ומלכותו^כב בכל משלה שבחי' המל' מתפשטת למטה מטה להיות מושל בכל גם במדריגות התחתונות ביותר כמו במזלות ושרים עד שמושל בכל דרכי הטבע בעולם השפל הזה כמ"ש מלך^כג במשפט יעמיד ארץ דוקא וכתיב השופט^כד כל הארץ כו' וכמ"ש מלך^כה אלקים על גוים, מי^כו לא יראך מלך הגוים כו', וע"כ היו הנשים מרגישים ומכירים יותר איך שאין ממש במזלות ושרים מצד בחי' שרש נשמותיהן למעלה בבחי' הנוק' יותר מן האנשים כי שרש נשמות האנשים הוא בבחי' עלמא דדכורא דהיינו בבחי' ז"א דאצי' שלמעלה מבחי' מל' שהוא בבחי' מדות דאצי' שנק' שם הוי' שהוא נשגב ומרומם בבחי' סובב כו' למעלה מהיות גם בחי' מקור לעולמות דבי"ע כידוע כמ"ש יהללו^כז את שם הוי' כי נשגב שמו לבדו [וגם לאבות לא נגלה כמ"ש ושמי^כח הוי' לא נודעתי להם כו'] וז"ש עזב^כט ה' את הארץ פי' בחי' המל' נק' ארץ כמ"ש והארץ^ל הדום רגלי כו' ואומרים אוה"ע על השמים כבודו פי' כבוד הוי' הוא בבחי' סובב נשגב ומרומם ונק' כבודו של מקום שהוא בחי' ז"א בחי' ו"ק כמ"ש הנה^לא מקום אתי, וכן אלכה^לב ואשובה אל מקומי, וכן ממקומו כו', ועזב ה' את הארץ שהוא בחי' המל' להיות ההנהגה ע"י השרים כו' כמ"ש השמים^לג שמים לה' כו' וע"כ האנשים האמינו יותר לממשלת השרים והמזלות מן הנשים וד"ל.

ובכ"ז יובן מה שאוה"ע^לד מונין ימי השנה לחמה וישראל מונין ללבנה, ולכאורה הי' ראוי להיות להיפך מאחר שאוה"ע אינן יודעין את הוי' כו' כי רם עליהם ונשגב כו' כנ"ל. אך אדרבה היא הנותנת דמשום דטועים לומר שאין הארת אור ושפע משם הוי' בארץ כלל כי עזב ה' את הארץ כנ"ל להיותו נשגב ורם כו' ועל השמים כבודו בבחי' הרוחני' ולא יצא מאתו אור ושפע למטה בגשמי' ע"כ כל ימי השנה שתלויין בבחי' הרוחני' דוקא כמ"ש עוד^לה כל ימי הארץ כו' וכן כי^לו צל ימינו עלי ארץ כמ"ש ימים^לז יוצרו כו' ונק' ימי^לח השמים על הארץ ע"כ מונין לחמה שהוא בבחי' מדריגה עליונה בשמים דוקא ואין מונין ללבנה שהלבנה היא בבחי' מל' שנק' אלקי הארץ דוקא כי לדעתם עזב ה' את הארץ כנ"ל וד"ל, אבל ישראל מונין ללבנה דוקא כי אין מזל לישראל וה' הוא האלקים לישראל בארץ דוקא כנ"ל באריכות, ואע"פ שזהו בחי' ומדריגה תחתונה יותר להיות מושל גם בעולם השפל ובאמת נשגב שמו לבדו כו', אדרבה היא הנותנת לומר שאא"ס נשגב

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org