קנח

כתיב כי מחה אמחה

כתיב^א כי^ב מחה אמחה את זכר עמלק ולהלן הוא אומר מחה^ג תמחה את זכר עמלק, הענין הוא כי הנה כתיב ראשית^ד גוים עמלק. וביאור הדבר הנה נודע שיש באדם נרנח"י, נשמה היא בינה, נשמת^ה שדי תבינם, היא ההתבוננות שבנפש המשכלת ומתבוננת בגדולת א"ס ב"ה איך דכולא קמי' כלא ממש חשיבא ואין ערוך אליו אפי' כטפה מן הים, אך וגם שהמים מים הוא מסוג אחד, משא"כ אליו ית' אין ערוך ויחוס כלל דלית^ו מחשבה תפיסא בי' כלל, ורוח הוא בחי' התפעלות הנפש ע"י הזכרת שירים ושבחים של מקום מעשה ידיו הרבים ועצומים כי הוא אבינו וחיינו האמיתי, אשר אלו וכיוצא כאלו מעוררים את הנפש באהבה טבעית ומסותרת שבה, ונפש היא הסכמת הלב לילך בדרך טובים ולקבל עליו עומ"ש בסור מרע ועשה טוב בפועל ממש, אבל חיה יחידה היא בחי' חכ' שבנפש שהיא למעלה מעלה מבחי' בינה שהיא ההשגה בטעם ודעת המושג ומובן משא"כ בחי' חכמה כח מה היא למעלה מהשגה בטעם ודעת רק היא שמאין תמצא וכלולה בבחי' אין ממש והיא כמעט היפוך מן הבינה שהיא ההשגה שההשגה בגדלות א"ס ב"ה הוא בחי' יש ודבר שמשיג ומבין בשכלו וכמ"ש להנחיל^ז אוהבי יש וגם לפי שהוא מלובש ביש גשמי לכך צריך להתבונן בשכלו שגם שכלו ישיג גדולתו ית' משא"כ בחי' חכמה הוא בחי' ביטול באא"ס שבאמת כולא קמי' כלא חשיב ואין צריך להתבונן בשכלו ורוח בינתו להעמיק דעתו בזה להתבטל אליו ית' כי ממילא ומעצמו נמשך לו בחי' ביטול בבחי' ראי' חושית והוא בחי' יחוד באא"ס ב"ה ששורה ומתגלה יחוד עליון בנפשו ממש.

והנה זלעו"ז עשה אלקי' וכנגד נר"ן יש ע'^ח אומות, ההתבוננות הוא דווקא בישותו וגסותו וכבוד עשרו, וכן ההתפעלות והסכמה בגמר דבריו ומעשיו הוא רק למשוך אחר גופו שע"ז נאמר וכרות^ט עמו הברית לתת את ארץ הכנעני והחיתי כו' והיינו בחי' ההתבוננות שמפני שבאמת אתה^י הוא ה' לבדך אלא אתה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org